וְהִנֵּה, כְּבָר כָּתְבוּ בַּעֲלֵי מוּסָר שֶׁיֵּשׁ סְגֻלָּה נִפְלָאָה לְהִנָּצֵל מֵעֲבֵרָה זוֹ: יְצַיֵּר הָאָדָם תָּמִיד, כְּאִלּוּ שֵׁם יהו"ה כָּתוּב לְפָנָיו בִּדְיוֹ שָׁחוֹר עַל גַּבֵּי קְלָף, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים טז, ח): "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד". וְזֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב, שֶׁאָמַר גַּם כֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "עֵינַי תָּמִיד אֶל ה', כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי" (שָׁם כה, טו). וְקַל לְהָבִין.
קב הישר · פרק ב׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קב הישר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.