חובת התלמידים · פרק ח׳, ד׳

תלמיד ותיק, חוששני שנבהלת מדברינו אלה, עד עתה חשבת שכל עליותיך שדרשנו ממך עד כה ואמרנו לך שאין אתה בן חורין להפטר מהן, הן רק איך לנקות את מדותיך ואיך לרחק את האבק המרעיל הנ״ל, ודי לך בזה להתעלות ולהיות איש ישראל אמיתי, והבנת אותנו. לא כן עתה שגם אחר הנקיון ותיקון רעת המדות שוב דורשים ממך עלי׳ והתקרבות, עלי׳ יותר גדולה שכל עצמותך יתקרב לד׳, דבר שהוא רק מין תוספת בעיניך ורק אנשים מבני עלי׳ וצדיקים גדולים אחד בעיר וב׳ במשפחה צריכים להשתדל ולבא אלי׳, וכל איש ישראל פשוט פטור ממנה. טעות גדולה טעית. כי הן אמת שצדיקים גדולים התקרבותם ועלית נשמתם גדולה הרבה מאד מן השגת האיש הפשוט, אבל גם כל איש ישראל איך שהוא, כמעט א״א לו להיות ישראל עובד את ד׳ בלב יבש ובנפש ישנה וטמונה, אם לא יעלה את עצמו עכ״פ לפעמים למעלה מעצמו ולמעלה מכל העולם. משה רבינו אמר לישראל, אתה הראת לדעת כי ד׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו. לא לדורו בלבד אמר זאת, כי התורה נצחית היא, ומשה רבינו מנהיגנו הנצחי הוא, וגם עתה מכריז ומשמיע לכל לב ונפש ישראל, אתה הראת לדעת כי ד׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו. הידיעה שנחשוב שד׳ ית׳ נמצא במרום מחוצה לנו לא די׳ לנו, רק הראת לדעת, שנראה ונרגיש אותו ית׳ הוא העיקר, וגם אתה תלמיד ותיק, כבר הראת מעט לדעת זאת. ואם לא תראה כנביאים והצדיקים הגדולים את שכינת כבודו לנגד עיניך, כבר רמז לנו משה רבינו, וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד׳ הוא האלקים, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. והשבות אל לבבך השב אל לבבך, ותדע כי ד׳ הוא האלקים וכו׳, כי ראה נא מה היא הרעדה אשר בלבך לד׳ ותשוקתך לתורה ומצות ולתפלה אמיתית,‏ ולמה זה כאשר מעלה אתה במחשבתך,‏ מה טוב הי׳ לי לו הייתי צדיק גדול קרוב לד׳ כצדיקים אשר מלפנים,‏ ומה מאושר הייתי לו התפללתי את תפלותי כהמגיד מקאזניץ זצלל״ה למשל,‏ ונתדבקתי ונתאחדתי בטהרה עלאה ע״י,‏ לבך כ״כ מזדעזע וכל גופך מפרכס מן תשוקה זו אשר יוקדת כאש בך,‏ מאין כל אלה בך,‏ אם לא שלפני אדון ד׳ צבאות אשר לנגדה תחיל נפשך ואליו תשתוקק ותתמוגג,‏ וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד׳ הוא האלקים,‏ כשתשיב אל לבך אז תדע כי ד׳ הוא האלקים.