חובת התלמידים · פרק ח׳, ג׳

מי שיש בו אחת מכל המדות והנטיות הרעות, כגון שהוא עצל מתרפה או מתבטל לדעת העולם וכו׳, נשחת הוא עד שא״א לו להגיע אף אל קצה העבודה.‏ לכן ראשית דברינו היו איך לנקות את האבק המרעיל והמשחית הזה, אבל להיות יהודי עם סגולתו עם קרובו שרצה והתנה ד׳ עמנו, עוד צריכים התיפות, עלי׳ והתקרבות גם אחר שינקה א״ע מסחי ומאוס הנ״ל. הלא תראה את דברי המדרש (קהלת פ״א) מי נברא בשביל מי, ישראל בשביל התורה או התורה בשביל ישראל,‏ ומסיים המדרש שהתורה בשביל ישראל. השתאה והשתומם, התורה שהיא כ״כ קדושה, תורת ד׳ שכ״כ השתוקקו המלאכים אלי׳, כל עצם ותכלית בריאתה בשביל ישראל היא. האין סוף לסיני בא ועמו מרכבות קודש, הרעים את השמים והרעיש את הארץ, והכל בשביל ישראל, להעמיד אותך ואת חבירך שתהיו ישראלים עם קרובו קרובים ממש, הי׳ תכלית ביאתו וטרחת קדשו. וזאת תהי׳ גם מטרתך אשר אלי׳ תמיד תשתוקק, שתהי׳ קרוב אליו, לבך ונפשך ירגישו אף הם את קדוש ישראל אשר שוכן בקרבם וכו׳ כנ״ל. א״כ גם אתה צריך לפעול בזה, צריך אתה לעורר את נפשך ממסגרתה, אשר היא סגורה בגופך ולקרבה אל אביה המצפה אלי׳. עבודה ופעולה והרגל רב צריכים לזה.