חובת התלמידים · פרק ז׳, ח׳

זהו העיקר אשר צריכים להזהירך ביותר,‏ ידענו גם ידענו שנגד המסיתים אשר בפירוש יאמרו להדיחך ח״ו מדרך ד׳ אל שאול תחתית מקום חושך הסט״א ר״ל,‏ גם מעצמך תדע להזהר.‏ דבריהם יהיו לך כאש צרבת וכמטחוי הקשת, מהם ומכל סיעתם תרחק.‏ ורק מן הצבועים צריכים להזהירך ביותר,‏ בפנים תמימים יבאו אליך לאמר,‏ גם אנו את אלקי אבותינו יראים וכמוך כמונו עובדים,‏ רק גם זה הוא רצון ד׳,‏ עתה,‏ בעת הזאת צריכים לפשר מעט,‏ תורה כבר למדת,‏ למוד עתה מלאכה או מסחר,‏ ועוד יעיזו לשמש בדברי קדושינו לאמר,‏ גם המשנה אומרת טוב תורה עם דרך ארץ.‏ ואף‏ בעניני עבודה יפתוך לפשר ויאמרו,‏ העתים נשתנו ובעת הזאת אין צריכים להזהר ולדקדק בכל מצוה ומנהגי ישראל ובההרחקה מן העבירות כ״כ כמו מלפנים,‏ וכדומה.‏ ואתה לא תריב ולא תתקוטט עמהם,‏ רק בלבך השב אמריך להם,‏ אם כדבריכם כן הוא שהעתים נשתנו הלא רק לרעה נשתנו,‏ מלפנים גם הסוחר גם הבעל מלאכה עבד את ה׳,‏ ועתה רובם ככולם מבני הנוער כאשר אך יצא יצאו מן הישיבה לסחור ולעבוד מלאכה,‏ אל שאול תחתית ירדו.‏ האם תרצו לרצוח גם אותי,‏ לשרוף את נשמתי הטהורה באש של הגיהנם הזה,‏ ולהשליך את גופי,‏ אפרוח יונה זכה,‏ ביורה של צואה רותחת זו.‏ לא אשמע לכם,‏ בשום אופן לא אובה לכם,‏ אוחז אני בספר התורה אשר אלקי בה נמצא,‏ ובשתי זרועותי חובק אני בה את הכביכול,‏ וכל עוד נשמתי בי,‏ ממנה לא אפרוש.