חובת התלמידים · פרק ז׳, י׳

אבל אם ח״ו הי׳ לך מניעות חזקות כ״כ שלא יכולת עמוד בהן,‏ ולא יכולת להשאר בן תורה בלבד.‏ אם ח״ו נאנסת לעזוב את הישיבה ולצאת לשוק למסחר ומלאכה בעודך בחור, גם אז אל תתיאש ח״ו מלהיות יהודי בלב שלם, וגם אז את ד׳ אלקיך ח״ו אל תעזוב.‏ דע נא שנסיונות יותר קשים מאלה שגרשוך מבית אלקינו מן הישיבה,‏ עומדים לפניך.‏ חזק ועמוד בהם,‏ קשור עצמך בד׳ ואז גם הוא יהי׳ עמך בכל עניניך.‏ לא יעבור עליך יום בלא תורה.‏ התפלל אליו מעומק לבך.‏ שפוך את נפשך לפניו בכל אופן שתרצה,‏ אם באופן זה שאנו רושמים לך כאן,‏ אם באופן אחר,‏ בין בדבור ובין בהרהור הלב תחשב.‏ אנא ד׳ בוחן כליות ולב,‏ אתה יודע כי לא במרד ובמעל ח״ו עזבתי את תלמוד תורתך ויצאתי לעסוק בדברי העולם,‏ ולא בזדון יצאתי מעולם האמת אל עולם של הבל.‏ יודע אתה את כל העינוים אשר התענתי בהם ואת כל התלאות אשר מצאתני עד שנשבר כחי ונדכה רוחי ונאנסתי לצאת ולבקש פרנסה.‏ אבל ד׳,‏ גם עתה ח״ו אינני עוזב אותך,‏ לא את תורתך ולא את עבודתך הקדושה.‏ גם עתה אני מתפלל אליך ולומד יותר מיכולתי,‏ וכל תכלית מחשבותי רק בך.‏ אנא ד׳ לבי יפחד ונפשי תתפלץ.‏ כבשה רכה אני ודרך רחוק ואיום לפני.‏ נכנס אני בעולם הזה שמלא משטינים ושוטנים,‏ חיות טורפות וזדים אורבים לגופי ונשמתי,‏ אבל אם אני כשה נדח,‏ הלא רועה ישראל אתה,‏ וזה כל תקותי,‏ נוהג כצאן אותנו,‏ כבודך,‏ וזה כל חזקי.‏ דרכו של רועה כאשר תתעה שה אחת מן הצאן ביער ופגע בה הארי והדוב לטורפה,‏ ותפחד,‏ ובכל נפשה תצעק,‏ ויקשב הרועה,‏ יהמו רחמיו ויחיש להצילה כל עוד רוח חיים באפה,‏ כן גם אני מקבל עלי שבכל דרכי הרחוקה‏ והמסובכה,‏ אליך אצעק,‏ אנא ד׳ הצל אותי,‏ ואתה תשמע מן השמים ותחיש לאחזני בציצית ראשי ובמיתרי לבבי,‏ ולהצילני ולהדריכני אליך ד׳.‏