חובת התלמידים · פרק ד׳, ה׳

כל עבודה לפי ערך הדבר הנקנה נמדדת, דברים זולים ושטותים כמעט בלי עבודה נקנים, ודברים יקרים מהם, ביותר עבודה קונים אותם, וללמוד תורה ולחסות בצל קדשו רק בעבודה קשה יכולים להגיע. לא בעבודה שהיא קשה וגדולה מן יכולת האדם, כי ד׳ יתברך לא נתן לנו עבודה למעלה מכחותינו ויכלתנו, רק שצריכים להתאמץ ולהתחזק בה, לא לעבוד בלבד בשעה שבאה עבודה לידו, רק להיות איש עובד בעצם ולא מתרפה, ושלמה המלך אומר גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית (משלי י״ח ט׳) העצל אינו רוצה לעבוד לגמרי והוא הבעל משחית. והמתרפה עושה הוא כשעה שבאה דבר עשיה לפניו, אבל הוא בעצמו אינו איש עובד, נרדם הוא בעבודתו, מאריך בה ללא צורך ורוצה רק בשטחיות, לא יתאמץ ולא יתעמק, והחרוץ שהוא בעצמו איש עובד, מבקש הוא את העבודה מפני שא״א לו ללכת בטל, וכשנאנס ועברו עליו איזה שעות ומכש״כ יום שלם בלי עבודה, נמאס הוא בעיני עצמו ומביט ע״ע כעל איש מזוהם, העבודה היא חיותו ותענוגו מעבודה קלה לא ישבע ובשטחיות לא ישקיט את נפשו השואפת לעבוד. זריז ועובד שמח ומעמיק, וכזרם מים אשר בעכובו מתרגז, ובשטן לו, עוד כחו מתגבר לשבור ולשטוף, כן גם הוא על כל מניעה מתחזק וכל עיכוב רק את שאיפתו מרגיז לשטוף ולעבוד.