חובת התלמידים · פרק ד׳, ג׳

ענה נא לי בחור עצל, במה יפה כחך מכל העולם, השמש והירח עובדים את עבודתם בלי הפסק, אף את הארץ חורשים משדרים וזורעים, והיא את כחה ולשדה נותנת בעבודתה שפקד ד׳ עלי׳ לצמוח ולגדל. השור, הסוס וכל בהמה כלם בכל כחותיהם עובדים ורק הבריות המזיקות וחיות הטורפות הן ההולכות בטל, ורק לטרוף ולדרוס זה את זה. יתאוו, ולמה זה תהי׳ אתה כאחד ללכת בטל. ראה נא, חז׳׳ל בכל עבודתם הגדולה שעבדו במסירות נפש עוד הוסיפו לעורר א״ע ולקחת מוסר מן העולם, ור׳ אליעזר שמימיו הקדים הוא לבוא לבית המדרש קודם שבאו שאר הרבנן והתלמידים ואיחר לצאת אחר שכבר יצאו כולם, ומ״מ פעם אחת ראה בבוקר שמוציאי הזבל והתבן ועובדי השדות השכימו לו לעבודתם, כבר יסר א״ע לאמר הם לעבודתם ההדיוטית כ״כ משכימים ואני בעבודתי את ד׳ למה זה אחרתי היום (מדרש שה״ש א׳) והתבונן נא גם אתה, הבנאי עובד בכל היום על גפי מרומי הבנינים במסירות נפש, האכר עובד את אדמתו בזיעת אפו, וכמה זיע וכח מאבד אביך עד שמוצא את פרנסתו גם בשבילך, כל בני האדם עובדים, זה בראשו וזה באבריו וכלם בעבודה את כל גופם מפרכים, ואתה תלך בטל, למה זה יקללוך השמים והארץ וקרא זה אל זה לאמור, ראה נא, אנחנו וכל צאצאינו, כפי אשר הפקדנו אלקינו אדונינו ובראנו לעשות ואעבוד, כלנו עובדים, והבחור הזה מתעצל ועל כלנו מתגאה ללכת בטל.