חובת התלמידים · פרק ד׳, ט״ז

ויהי בלילה וירא את אביו בחלומו והנה קורע את בגדיו צועק ובוכה ומכה על לבו, ואומר דע לך שתפלתך אשר התפללת היום ביער, עלתה ברעש למרום וכל מלאכי רחמים התעוררו וצעקו אל ד׳ עד מתי לא תרחם על צאניך המדוכאים ועל בניך הטבועים כ״כ בצרות ואת שמך אינם שוכחים ובך כ״כ קשורים. מחיצת הברזל אשר בין ישראל לאביהם שבשמים כבר חשבה להשבר, וכל התפלות שהתפללו ישראל מאז ולא עלו, עתה עלו, ועוררו רחמים מבעל הרחמים לגלות את הקץ. ויצא הכרוז כיון שאתה בתפלתך קרבת את הקץ לכן יתגלה לך הפרח אשר בו להחיות את המתים ואותי שלחו לבוא אליך בחלום הלילה ולהודיעך שתלך למערת המכפילה ושאר קברות הנביאים להחיותם, ויביאו את משיח צדקנו. בכל השמים והיכלי עליון נעשה אורה ושמחה. מלאכי עליון ונשמות הצדיקים שמחו. ורעש גדול ויללה נעשה אצל השטן והכת דילי׳, מה יעשו מעתה. ויתיעצו לרמות אותך וליטל את הפרח הזה מידך, וזה האדון אשר קנה ממך את הפרח שליח השטן הי׳, שהתגנב לחטוף את הפרח של תחה״מ.