חובת התלמידים · פרק ד׳, י״ב

מעשה בסנדלר יהודי עני בארץ ישראל שדר על אם הדרך, כל פרנסתו היתה מן העוברים ושבים, אם יקרע לאחד סנדלו ויתקנהו, אם תפסק לאחד רצועתו וירצענה. פרנסתו היתה מצומצמת אבל שלו הי׳ תמיד גם הוא וגם אשתו ובניו, כי הי׳ האיש ירא את ד׳ מאד, וגם את אנשי ביתו למד, שכל חיי האיש עלי אדמות קצרים וארעיים, ועיקר הם החיים הנצחיים אשר בעולם העליון, שתתענג הנפש בהתקרבותה אל תפארת יקר מלכות שמים ותהנה מזיו שכינתו ית׳. ומה יועיל לו לאיש כל הונו אם יתבטל, את אלקיו לא יעבוד ואליו לא יתקרב. למדן לא הי׳ אבל כפי יכולתו גם ביום גם בלילה כל שעה שהי׳ פנוי למד והתפלל לד', ויש אשר תתעורר נפשו ותתלהב מאד,להתפלל ולהשתפך לד׳ באין מפריע ומבלבל, ויצא מביתו הצר ומדירתו בת חדר אחד אל היער, אשר לא רחוק ממנו. העוברים ושבים כאשר ראו מרחוק והנה איש עומד פניו בוערים, משבח, מודה ומתפלל ומדבר לד׳ כאלו גם בעיני הבשר שלו ראה את הוד כסא כבודו לפניו, תמהו ופחדו, אבל מכיריו ידעו כבר, ואמרו בודאי הסנדלר החסיד הוא, כי כן יכנוהו מכיריו מבין הגוים.