חובת התלמידים · פרק ב׳, ה׳

ומעתה בטח בד׳ ששמע את תפלתך וימלא את המית לבך ויוסיף בך רצון לתורה ותשוקת הנפש אל נועם טוהר העליון ואל קדושת אביך שבשמים. תשמח ותתחזק בעבודתך עבודת הקודש, ובכל היום גם את הדאגה הנ"ל תרחק מלבך (כי הדאגה התמידית מחלשת את המוח וגם היא עצמה נחלשה, אין דאגה ולא חשבון אם מתמידים בה תמיד) אבל גם בכל היום תזכור את תכליתך ומטרתך, רק תזכור ולא תדאג, רק כאיש ההולך בדרך ומזכיר עצמו כפעם בפעם את המקום אשר עליו ללכת שמה, למען לא יתעה אנה ואנה, ואת הדבר והמטרה אשר עליו להשלים למען יחיש ולא יתמהמה. למוד תורה והתפלל בשמחה על שזכית להיות נער ישראל קרוב לד', תדייק בכל כחך ומוחך בתורתך, תעמיק ותשכיל. כי דע נא שמי שמרמה את עצמו בתורה ואינו מדייק להבין את כל דבר על בוריו, ובפרט מי שחושב מחשבות אחרות בשעה שלומד, הרי זה ח"ו מזלזל בכבוד ד', לאמור שח"ו, ח"ו, אין כדאי לו לעבוד לצמצם את מוחו ולהעמיק בדברי אש של מעלה אלו.