חובת התלמידים · פרק י״ב, י״א

לכן כל ענין שאתה בא ללמוד,‏ אם תקל את הענין בעיניך לאמור,‏ זה ענין קל ונוח להבין,‏ אז קשה כבר שתרד לתוך עמקו,‏ ולפעמים אף בפשט הפשוט תטעה,‏ וחז״ל אמרו עתיקתא קשיא מחדתא. מפני שחושב הוא בטח אבין את הענין בנקל,‏ כיון שכבר למדתי וכיון שאינו משנס את מתניו ומתחזק בכל כחו לדבר,‏ ואין נפשו יוצאת לאחוז בענין לעבוד ולהעמיק בו,‏ אינו מבינו.‏ אבל מי הוא האיש אשר לא יבין כי כל ענין בתורה עמוק עמוק הוא,‏ וכשיתיגע וכשיעמיק יגיע אל עמק המלך מלכו של עולם.‏ ומי הוא האיש הישראלי אשר לא תזדעזע נפשו כלה לצאת לקראת הא״ס ולעבוד בכל כחה את עבודתו, לחשוב את מחשבת ד׳ ולהבין את דעת אלהים. בטח יש לך זמנים שאחר שלמדת איזה חדוש טוב ונתפעלת ממנו, עובר עליך רוח קנאה של קדושה על התנאים אמוראים ועל שאר הגאונים והצדיקים זי״ע, לאמור הלא גם הם ילידי אשה היו ומ״מ זכו לגלות כ״כ תורת ד׳ בעוה״ז, את כל בית ישראל האירו ואף בעולם העליון ד׳ יתברך אומר בישיבה של מעלה הלכה משמם, ואני נמלה קטנה, מה ערכי בין אריות של המרכבה האלה. אבל למה תסתפק ברוח הקנאה לבד ולא תרצה גם לצאת בעקבותיהם. ראה נא, בכל גדלות נשמתם וצדקתם שאין לנו השגה בהם, כמה התיגעו ועבדו, מכל העולם התרחקו ולעבודת התורה התמסרו. ובשעה שלמדו כמה יגעו, והגמרא (שבת דף פ״ח) אומרת, שרבא הי׳ מעיין בשמעתא ופצע את אצבעותיו והדם הי׳ שותת ולא היה מרגיש, ומהאר״י ז״ל איתא שגם כשלמד פשוט בתורה, כ״כ התיגע עד שזיעה רבה שטפה ממנו. ואתה נמלה קלה בערכם, אף להתיגע לא תחפוץ. לכן כל ענין בתורה תכבד עליך, וטרם באת ללמדו יהי׳ בעיניך כחמור וקשה, אבל לא תחמיר את הענין עליך כ״כ עד שתתיאש ממנו, וכן אף כשאתה בא אל ענין שגם בפשטותו חמור הוא, לא תפול רוחך בקרבך לאמור, קשה הרבה ממוחי והשגתי הוא, כי עי״ז תתרשל נפשך וירפה שכלך ולא יעבוד, רק חשוב, ענין חמור הוא אבל גם בי רוח ודעת אלהים, אתחזק ואוכל לו בעזהשי״ת.