לא נביא אנו רוצים לעשות ממך, אף לא בעל רוח הקודש (בפעם אחת), אבל כמה מושחת ומזוהם הוא בן המלך שנשלך אל מרתף מגואל וירד להיות מגושם ומתחולל, שעכ״פ אינו דואג לעצמו, ואינו מתגעגע לשוב אל מצבו הראשון, אל זכות נפשו והתקרבותו אל אביו. השקפתו העדינה השקפת בן מלך שנשתנתה להשקפה בזוי׳, שמביט ע״ע לא כעל בן מלך זך וטוב, רק כעל מגושם ומזוהם, היא בורו, והיא עוכרתו. ומי יודע אם בשביל זה לא יחליט ולא ישאר עד עולם בזוהמתו.
חובת התלמידים · פרק י״א, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chovat HaTalmidim, Warsaw 1932
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חובת התלמידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.