הרבה פעמים רואה האיש סתירות, רק מפני שאינו מסתכל אל תוך הענין פנימה, רק על לבושן מבחוץ מביט, והי׳ אם יחדור אל פנימיות ואל נפש הענין, יראה שאין סתירה, אין קושיא ואין תרוץ, הכל ענין ישר רק שמסתעף להרבה דרכים, וגם עתה היות שבטח מתקשה אתה בדברינו, לאמר הלא סתירות רואה אני בזה, מתחלה הבטיח אותי להתעלה ולהתגדל לגדול בישראל, אף אם איני מרגיש בקרבי גדלות ולא הכשרה יתרה, מפני שבי אוצר עליון טמון, וקדושה עילאה צפונה ונעלמה גם ממני בעבודת גופי תתגלה ובעמל נפשי תתעלה, ואח״כ מודה הוא שמדות רעות בקרבי ויורני לתקנם. הא תינח שאיני מרגיש את קדושתי אשר בקרבי, אבל למה זה עוד הנני רע ויודע חלאים בנפשי, ומאין מדות רעות האלה קבועות בנפשי כאלו הן עצם הנפש וטבעה, אם אוצר קדושה בי.
חובת התלמידים · פרק י׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chovat HaTalmidim, Warsaw 1932
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חובת התלמידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.