מטרה גדולה זו לנו, לא לכפות אותך שתלך בדרך ד' בעל כרחך, רק שגם בעצמך תרצה ללכת בו, כי לא בעשיותיך הטובות לבד אנו מסתפקים, רק שגם אתה בעצמך תהיה טוב אנו רוצים כפי שאמרנו לך. וכיון שזאת היא עיקר כונתנו לכן אין אנו רשאים להשאיר בך שום ניצוץ מחשבה ורצון לא טובים, מוכרחים אנו לכנס למוחך ולבך לישר בך כל מחשבה ורצון שבך ולהעלותם. וכיון שיודעים אנו שעודך מפקפק בדברינו אלה ושואל אתה בקרבך לאמר, איך אפשר שממני, ולא עוד אלא שעוד בנערותי אעשה אישיות גדולה כל כך ואהיה בן שעשועו בן רחומו של הקב"ה כפי שהם משיחים לי, לא אבי ולא אבי אבי היו כן, וגם אני בעצמי נער פשוט הנני. לכן גם מחשבה עקומה זו אסור לנו להשאיר בקרבך.
חובת התלמידים · פרק א׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chovat HaTalmidim, Warsaw 1932
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חובת התלמידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.