לערף את העגלה בנחל

לַעֲרֹף אֶת הָעֶגְלָה בַּנַּחַל - שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בַּעֲרִיפַת עֶגְלָה בְּנַחַל אֵיתָן, פֵּרוּשׁ אֵיתָן (רמב"ם רוצח ט, ב) שֶׁמֵּימָיו שׁוֹטְפִין בְּחָזְקָה. וְעִנְיַן הַמִּצְוָה הוּא, כְּשֶׁנִּמְצָא בַּשָּׂדֶה אוֹ בַּדֶּרֶךְ הָרוּג וְלֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ, כְּמוֹ שֶׁבָּא מְפֹרָשׁ בַּכָּתוּב, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כא א) כִּי יִמָּצֵא חָלָל וְגוֹ' עַד גְּמַר הַפָּרָשָׁה, וְזֶהוּ עִנְיַן עֶגְלָה עֲרוּפָה הַנִּזְכָּר בַּגְּמָרָא (סוטה פ"ט).

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לֵב כָּל הָעָם בִּרְאוֹתָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל הַזֶּה, אֲסִיפַת זִקְנֵי הָעִיר וּגְדוֹלֶיהָ, וְיִקְחוּ פָּרָה שֶׁהִיא בְּהֵמָה גְּדוֹלָה וְיֵלְכוּ בַּאֲסִיפָה וּבְהָמוֹן, שֶׁהַכֹּל חֲפֵצִים לִרְאוֹת עִנְיָנִים אֵלֶּה, אֶל מִחוּץ לָעִיר, וּלְקוֹל עֲרִיפָתָהּ יֶחֶרְדוּ כָּל הַשּׁוֹמְעִים וְיִתְעוֹרֵר רַעֲיוֹנָם עַל הַדָּבָר, וְכָל הַיּוֹדֵעַ בַּדָּבָר, מִיָּד יֶהֱמֶה לְבָבוֹ וְתָעִיר מַחְשַׁבְתּוֹ לְהַגִּיד מָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִפְנֵי הַזְּקֵנִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יְבַעֲרוּ הָרָעִים וְהָרוֹצְחִים מִקִּרְבָּם. וּמִלְּבַד הַיְּדִיעָה יֵשׁ תּוֹעֶלֶת רַב בַּמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל הַזֶּה, לְהַרְאוֹת וּלְפַרְסֵם בֶּהָמוֹן פִּרְסוּם גָּדוֹל, כִּי חֵפֶץ הַזְּקֵנִים וְאַנְשֵׁי הַדַּעַת יִהְיֶה לִמְצֹא הָרוֹצֵחַ לִנְקֹם מִמֶּנּוּ נִקְמַת הַנִּרְצָח, וְכֵן מָצָאתִי לְהָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (מורה נבוכים חלק שלישי פרק מ').

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה מה ב) שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם אֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּזֶה "בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ". וִירוּשָׁלַיִם לֹא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים. וְכֵן אִם נִמְצָא סָמוּךְ לַסְּפָר אוֹ לְעִיר שֶׁרֻבָּהּ גּוֹיִם אֵין מְבִיאִין עֶגְלָה, שֶׁחֲזָקָה הִיא שֶׁהַגּוֹיִם הֲרָגוּהוּ. הָיוּ שָׁם שְׁתֵּי עֲיָרוֹת, אַחַת קְרוֹבָה וְאַחַת אֵינָהּ קְרוֹבָה אֲבָל יֵשׁ בָּהּ רִבּוּי אֲנָשִׁים יוֹתֵר מִן הַקְּרוֹבָה, הוֹלְכִין אַחַר הָרְחוֹקָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רֹב, שֶׁכֵּן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּגְּמָרָא (ב"ב כג, ב) רֹב וְקָרוֹב הַלֵּךְ אַחַר הָרֹב. וְאַף עַל פִּי שֶׁרֹב וְקָרוֹב שְׁנֵיהֶם דְּאוֹרָיְתָא, כְּלוֹמַר שֶׁהַתּוֹרָה תְּצַוֵּנוּ לָחוּשׁ עַל הַקָּרוֹב וְעַל הָרֹב, הָרֹב עָדִיף. וּמֵהֵיכָן מוֹדְדִין? מֵחָטְמוֹ שֶׁל הָרוּג. וְדִין עֲרִיפָתָהּ שֶׁהוּא בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרֶיהָ, וְדִין רְחִיצַת הַיָּדַיִם, וְדִין נִמְצָא הַגּוּף בְּמָקוֹם אֶחָד וְהָרֹאשׁ בְּמָקוֹם אַחֵר, וְדִין מָה שֶׁאָמְרוּ (סוטה מד, ב מה, א) חָלָל וְלֹא חָנוּק, בָּאֲדָמָה וְלֹא טָמוּן בַּגַּל, נֹפֵל וְלֹא תָּלוּי בָּאִילָן, בַּשָּׂדֶה וְלֹא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק אַחֲרוֹן מִמַּסֶּכֶת סוֹטָה [הלכות רוצח פרק ו].

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁהִיא בְּיִשּׁוּבָהּ, וְכֵן בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. וְחִיּוּבָהּ עַל הַזְּכָרִים, וְיוֹתֵר עַל גְּדוֹלֵי הָעִיר, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הָהִיא. וּמַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב תְּחִלָּה וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ, עַל זִקְנֵי יְרוּשָׁלַיִם הוּא מְדַבֵּר, שֶׁכֵּן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם מד, ב) שֶׁחֲמִשָּׁה זְקֵנִים שֶׁל בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ יוֹצְאִין וּמוֹדְדִין, וַעֲלֵיהֶם מִצְוַת הַמְּדִידָה, וְעַל זִקְנֵי הָעִיר מִצְוַת הָעֶגְלָה, וּרְחִיצַת הַיָּדַיִם, וּקְרִיאַת אוֹתָם הַכְּתוּבִים, שֶׁנֶּאֱמַר יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רְאוּ, כְּלוֹמַר (שם מה ב), לֹא בָּא לְיָדֵינוּ הַנֶּהֱרָג וּפְטַרְנוּהוּ בְּלֹא מְזוֹנוֹת, וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ אוֹתוֹ יוֹצֵא מֵעִירֵנוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְּלֹא לְוָיָה.