מצוה תקכ״ז · תרי"ג מצוותמצות עשה

לשלח שלום לערים שצרים עליהן

ספר החינוך

לשלח שלום לערים שצרים עליהן

ספר החינוך · המאה ה־13

לִשְׁלֹחַ שָׁלוֹם לְעָרִים שֶׁצָּרִים עֲלֵיהֶן - שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בְּהִלָּחֲמֵנוּ בְּעִיר אַחַת מִצַּד הָרְשׁוּת שֶׁנִּרְצֶה לְהִלָּחֵם בָּהּ, וְזוֹ הִיא שֶׁנִּקְרֵאת מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת, שֶׁנַּבְטִיחַ אוֹתָם שֶׁלֹּא נַהַרְגֵם אִם יַשְׁלִימוּ עִמָּנוּ וְיִהְיוּ לָנוּ לַעֲבָדִים, כְּלוֹמַר מַעֲלִים מַס לְמַלְכֵּנוּ וּכְבוּשִׁים תַּחַת יָדֵינוּ. וְאִם לֹא יַשְׁלִימוּ עִמָּנוּ עַל הָעִנְיָן הַנִּזְכָּר אָנוּ מְצֻוִּים לַהֲרֹג מֵהֶם כָּל זָכָר שֶׁבָּעִיר הַהִיא שֶׁהִגִּיעַ לְפִרְקוֹ וְנִקַּח לָנוּ הַטַּף וְהַנָּשִׁים וְכָל שְׁלָלָהּ, וְעַל זֶה כֻּלּוֹ יֹאמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת. וְאָמְרוּ בְּסִפְרֵי (כאן) אִם אָמְרוּ מְקַבְּלִין אָנוּ עָלֵינוּ מִסִּים וְלֹא שִׁעְבּוּד, שִׁעְבּוּד וְלֹא מִסִּים, אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם עַד שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם זוֹ וָזוֹ.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁמִּדַּת הָרַחְמָנוּת הִיא מִדָּה טוֹבָה וְרָאוּי לָנוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ לְהִתְנַהֵג בָּהּ בְּכָל עִנְיָנֵנוּ גַּם עִם הָאוֹיְבִים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה לְמַעֲלָתֵנוּ אֲנַחְנוּ, לֹא מִצַּד הֱיוֹתָם הֵם רְאוּיִים לְרַחֲמִים וְחֶסֶד, וְגַם כִּי יֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה תּוֹעֶלֶת לָנוּ לִהְיוֹת לְמַלְכֵּנוּ עֲבָדִים יַעַבְדוּהוּ לְהַעֲלוֹת לוֹ מַס תָּמִיד וְלַעֲשׂוֹת מְלָאכוֹתָיו אִם יִצְטָרֵךְ מִבְּלִי שֶׁיּוֹצִיא בָּהֶם הוֹצָאָה שֶׁל כְּלוּם, וּבַהֲמִיתֵנוּ אוֹתָם לֹא יִהְיֶה בַּדָּבָר תּוֹעֶלֶת אַחַר שֶׁהֵם רוֹצִים לַעֲמֹד כְּבוּשִׁים תַּחְתֵּינוּ, אֲבָל יִהְיֶה בַּדָּבָר הַשְׁחָתָה וְהוֹרָאָה עָלֵינוּ בְּמִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת, וִיחַסְּדֵנוּ שׁוֹמֵעַ, וּלְהוֹעִיל עַל כָּל שֶׁזָּכַרְנוּ נִצְטַוִּינוּ בָּזֶה.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם מלכים פ"ו) שֶׁדִּין קְרִיאַת הַשָּׁלוֹם הוּא בְּכָל מָקוֹם, כְּלוֹמַר בֵּין בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה בֵּין בְּמִלְחֶמֶת רְשׁוּת, וּמִלְחֶמֶת מִצְוָה הִיא כְּגוֹן שִׁבְעָה עֲמָמִין וַעֲמָלֵק. וְהַכֹּל אִם הִשְׁלִימוּ עִמָּנוּ, כְּלוֹמַר שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם מַס וְעַבְדוּת, וּכְמוֹ כֵן שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם שֶׁבַע מִצְוֹת, אֵין הוֹרְגִין מֵהֶם כָּל נְשָׁמָה וְיִהְיוּ לָמַס וַעֲבָדוּנוּ, אֲבָל כְּשֶׁלֹּא הִשְׁלִימוּ יֵשׁ חִלּוּק בֵּין מִלְחֶמֶת מִצְוָה לִרְשׁוּת, שֶׁבְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה אֵין מְחַיִּין מֵהֶם כָּל נְשָׁמָה, וּבְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת מַנִּיחִין מֵהֶם הַטַּף וְהַנָּשִׁים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסָמוּךְ, וְכֵן מַנִּיחִין רוּחַ אַחַת בְּעִיר מָצוֹר בְּמִלְחֶמֶת רְשׁוּת שֶׁיִּבְרְחוּ מִשָּׁם, וְכִדְאִיתָא בְּסִפְרֵי, וְיָלְפִינַן זֶה מִדִּכְתִיב (במדבר לא, ז) וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וְגוֹ' וּבְמִלְחֶמֶת שִׁבְעָה עֲמָמִין מַקִּיפִין אוֹתָם מִכָּל צַד, וּמִכָּל מָקוֹם מוֹדִיעִים אוֹתָם תְּחִלָּה שֶׁאִם רְצוֹנָם לְהַנִּיחַ הָעִיר וְשֶׁיֵּלְכוּ לָהֶם הָרְשׁוּת בְּיָדָם.

וְכֵן מֵעִנְיָן זֶה מָה שֶׁאָמְרוּ גַּם כֵּן, דְּבֵין מִלְחֶמֶת רְשׁוּת אוֹ מִצְוָה מֻתָּר לַחֲלוּצֵי הַצָּבָא כְּשֶׁיִּכָּנְסוּ בִּגְבוּל הַגּוֹיִם וְהֵם רְעֵבִים וְאֵין בְּיָדָם צֵידָה לֶאֱכֹל אוֹכְלִין אֲפִלּוּ מַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים, כְּגוֹן נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וַחֲזִירִים וְלִשְׁתּוֹת יֵין נֶסֶךְ, וְכֵן דָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין יז, א) וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב (דברים ו, יא), אֲפִלּוּ קָדְלֵי דַּחֲזִירֵי הֻתְּרוּ לָנוּ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (שם כ י) כִּי תִקְרַב אֶל עִיר וְגוֹ' עַד גְּמַר הַפָּרָשָׁה. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה בְּפֶרֶק שֵׁנִי מִסַּנְהֶדְרִין וּשְׁמִינִי מִסּוֹטָה.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עַל אַדְמָתָן בִּזְכָרִים, שֶׁהֵם רְאוּיִים לַמִּלְחָמָה, וְהִיא מִן הַמִּצְוֹת הַמּוּטָלוֹת עַל הַצִּבּוּר וְיוֹתֵר עַל הַמֶּלֶךְ וְעַל רָאשֵׁי הָעָם. וְאִם עָבְרוּ עַל זֶה וְלֹא שָׁלְחוּ אֶל הָעִיר לִקְרוֹת אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם וּלְהִתְנַהֵג עִמָּהֶם עַל הָעִנְיָן שֶׁזָּכַרְנוּ, בִּטְּלוּ עֲשֵׂה זֶה.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

לשלח שלום לערים שצרים עליהן היא מצוה תקכ״ז מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות עשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.