מצוה שפ״א · תרי"ג מצוותמצות עשה

מצות פסח שני שיאכל על מצות ומרורים

ספר החינוך

מצות פסח שני שיאכל על מצות ומרורים

ספר החינוך · המאה ה־13

מִצְוַת פֶּסַח שֵׁנִי שֶׁיֵּאָכֵל עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים - שֶׁכָּל הַמְּחֻיָּב בְּפֶסַח שֵׁנִי שֶׁיֹּאכַל בְּשַׂר הַפֶּסַח עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט יא) עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוַת כָּל עִנְיַן הַפֶּסַח כָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר בֹּא אֶל פַּרְעֹה (מצוה ה), וְאֵין סָפֵק כִּי כָּל עִנְיַן פֶּסַח שֵׁנִי אֵינוֹ כִּי אִם מִיְּסוֹדוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, יָדוּעַ הַדָּבָר.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים מ, א) שֶׁהַמַּצּוֹת צְרִיכוֹת שִׁמּוּר גָּדוֹל שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִידֵי חִמּוּץ, עַד שֶׁחִיְּבוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם חמץ ומצה ה ט) לְהִזָּהֵר בָּהֶם אֲפִלּוּ מִזְּמַן קְצִירָה שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶן מַיִם, פֶּן יָבוֹאוּ לִידֵי חִמּוּץ. וְיֶתֶר רִבּוּי פְּרָטֵיהֶן בְּעִנְיַן הַלִּישָׁה וְהָאֲפִיָּה בְּפֶסַח רִאשׁוֹן, וּכְלַל הַכֹּל הוּא, שֶׁנַּעֲשֶׂה בָּהֶן שְׁמִירָה גְּדוֹלָה מֵחִמּוּץ. וְכֵן מָה שֶׁפֵּרְשׁוּ בַּמְּרוֹרִים שֶׁכָּל עֵשֶׂב מַר הוּא בִּכְלַל מְרוֹרִים שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב, וְשֶׁאָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח בְּכֻלָּן, לְפִי שֶׁהַצַּוָּאָה לָנוּ בְּמָרוֹר, זֵכֶר לְוַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם (שמות א יד), וּבְכָל עֵשֶׂב מַר יִזְכֹּר הַדָּבָר. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם בֵּרְרוּ לָנוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם לט א) לֶאֱכֹל הַחֲזֶרֶת, כִּי בָּהּ זֵכֶר הַתַּמְרוּר מִצַּד הַקֶּלַח שֶׁטַּעְמוֹ מַר קְצָת, וְגַם יֵשׁ בָּהּ הִדּוּר לְמִצְוָה יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר עֲשָׂבִים מָרִים, גַּם כִּי שְׁמָהּ הָדוּר שֶׁנִּקְרֵאת חַסָּא, וְרֶמֶז בְּרָכָה בּוֹ שֶׁחָס רַחֲמָנָא עָלֵינוּ וּפְדָאָנוּ מִיַּד הַמִּצְרִיִּים הַקָּשִׁים, וּמִכָּל אֵלֶּה יֵשׁ הִתְעוֹרְרוּת וְזֵכֶר אֶל לֵב בְּנֵי אָדָם בְּעִנְיַן הַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ בְּמִצְרַיִם, וּלְפִיכָךְ הֻקְבְּעָה הַהֲלָכָה שֶׁרָאוּי לָנוּ לְחַזֵּר אַחַר הַחֲזֶרֶת. פְּרָטֶיהָ גַּם כֵּן בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים [שם].

וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת, בִּזְכָרִים וְלֹא בִּנְקֵבוֹת, כִּי כְּמוֹ שֶׁאֵין שְׁחִיטַת פֶּסַח שֵׁנִי חוֹבָה לָהֶן אֶלָּא רְשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת, כֵּן אֲכִילַת מַצָּה וּמָרוֹר עִמּוֹ אֵינָהּ חוֹבָה לָהֶם, וּמְבֹאָר גַּם זֶה שָׁם בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים (צה א). וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְאָכַל פֶּסַח שֵׁנִי מִבְּלִי מַצָּה וּמָרוֹר בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

מצות פסח שני שיאכל על מצות ומרורים היא מצוה שפ״א מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות עשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה.