מצוה רנ״ט · תרי"ג מצוותמצות עשה

מצות צדוק המאזנים והמשקלים והמדות

ספר החינוך

מצות צדוק המאזנים והמשקלים והמדות

ספר החינוך · המאה ה־13

מִצְוַת צִדּוּק הַמֹּאזְנַיִם וְהַמִּשְׁקָלִים וְהַמִּדּוֹת - לְצַדֵּק הַמֹּאזְנַיִם וְהַמִּשְׁקָלִים וְהַמִּדּוֹת וּלְיַשֵּׁר אוֹתָם וּלְהִשָּׁמֵר מְאֹד בָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט לו) מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם. וּלְשׁוֹן סִפְרָא (קדושים ח ז) מֹאזְנֵי צֶדֶק, צַדֵּק אֶת הַמֹּאזְנַיִם יָפֶה יָפֶה, כְּלוֹמַר שֶׁתִּהְיֶינָה הַמֹּאזְנַיִם מְיֻשָּׁרוֹת. וְיֵשׁ בְּעִנְיַן הַמֹּאזְנַיִם כִּוּוּנִין גְּדוֹלִים, לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כַּמָּה מִינֵי שְׁקָרִים, יָדוּעַ הַדָּבָר. אַבְנֵי צֶדֶק, צַדֵּק אֶת הַמִּשְׁקָלוֹת יָפֶה יָפֶה, גַּם בַּמִּשְׁקָלוֹת, גַּם כֵּן אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בָּהֶן הַרְבֵּה מִינֵי שֶׁקֶר, וּכְעֵין מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"מ סא, ב) אֲנִי עָתִיד לִפָּרַע מִמִּי שֶׁטָּמַן מִשְׁקְלוֹתָיו בְּמֶלַח. אֵיפַת צֶדֶק, צַדֵּק אֶת הָאֵפוֹת יָפֶה, וְהִין צֶדֶק, צַדֵּק אֶת הַהִינִין יָפֶה. וְהָאֵיפָה הִיא מִדַּת הַיָּבֵשׁ, וְהִין מִדַּת הַלַּח, וְהִזְהִירַתְנוּ הַתּוֹרָה בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִדְּבָרִים אֵלּוּ בִּפְרָט לְחֹמֶר הָעִנְיָן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל נִכְלָל בִּכְלַל וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. וּלְשׁוֹן סִפְרָא (שם י) עַל תְּנַאי כָּךְ הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁתְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם מִצְוַת מִדּוֹת. וְאָמְרוּ גַּם כֵּן זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"מ שם): אֲנִי שֶׁהִבְחַנְתִּי בְּמִצְרַיִם בֵּין טִפָּה שֶׁל בְּכוֹר לְטִפָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל בְּכוֹר אֲנִי עָתִיד לִפָּרַע מִמִּי שֶׁטָּמַן מִשְׁקְלוֹתָיו בַּמֶּלַח כְּדֵי לְהוֹנוֹת הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵין מַכִּירִין בָּהֶן.

שֹׁרֶשׁ מִצְוַת הַיֹּשֶׁר וְהַרְחָקַת הַגֶּזֶל וְהַתַּרְמִית מִבֵּין בְּנֵי אָדָם יָדוּעַ לְכָל בֶּן דַּעַת.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב פט, א) שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִשְׁקָלוֹת שֶׁל בְּדִיל וְעֹפֶרֶת וְכָל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲלִין חֲלֻדָּה וּמִתְחַסְּרִין, אֲבָל עוֹשִׂין אוֹתָן שֶׁל אֶבֶן וּזְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְהַדְּבָרִים שֶׁאָמְרוּ בִּמְדִידַת הַקַּרְקַע, וּמָה שֶׁלִּמְּדוּנוּ בְּצוּרַת הַמַּחַק שֶׁקּוֹרִין בְּלַעַז רשור"א, וְאָמְרוּ (שם ב) גַּם כֵּן שֶׁלֹּא יַרְתִּיחַ בְּמִדַּת הַלַּח בְּעֵת שֶׁמּוֹדֵד, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מִדָּה קְטַנָּה בְּיוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ, שֶׁהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל הַמִּדּוֹת בְּכָל שֶׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה, וְהַמְּשׂוּרָה הִיא מִדָּה קְטַנָּה בְּיוֹתֵר שֶׁהִיא חֵלֶק אֶחָד מִשְּׁלשָׁה וּשְׁלשִׁים בְּלֹג. וְהַשִּׁעוּרִים שֶׁנָּתְנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּאֹרֶךְ קְנֵה הַמֹּאזְנַיִם וּבְאֹרֶךְ הַחוּטִים, וְהַחִלּוּקִים שֶׁאָמְרוּ בֵּין מֹאזְנַיִם הָעֲשׂוּיִין לִשְׁקֹל מִין אֶחָד לְמֹאזְנַיִם שֶׁל מִין אַחֵר, וּמָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁחַיָּבִין בֵּית דִּין לְהַעֲמִיד שׁוֹטְרִים בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לִהְיוֹת מְחַזְּרִין לְצַדֵּק הַמֹּאזְנַיִם וְהַמִּשְׁקָלוֹת, וְיֵשׁ לָהֶם רְשׁוּת לִקְנֹס בְּמָמוֹנוֹ גַּם בְּגוּפוֹ כָּל שֶׁנִּמְצָא עִמּוֹ מִשְׁקָל חָסֵר. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּפֶרֶק חֲמִישִׁי מִבָּתְרָא [ח"מ סימן רלא].

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ בִּטֵּל עֲשֵׂה, מִלְּבַד שֶׁעָבַר עַל לָאו דְּאוֹנָאָה וּגְזֵלָה וּגְנֵבָה אִם יֵשׁ בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה. וּמָה שֶׁיִּקְשֶׁה בָּעִנְיָן יוֹתֵר, כִּי הַמְּשַׁקֵּר בַּמִּדּוֹת, לֹא יִתֵּן לֵב לְכָל הַלּוֹקְחִים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי גָּזַל שֶׁיַּחְזִיר אֵלָיו גְּזֵלָתוֹ, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב פח ב) קָשֶׁה מְאֹד עָנְשָׁן שֶׁל מִדּוֹת.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

מצות צדוק המאזנים והמשקלים והמדות היא מצוה רנ״ט מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות עשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.