מצות האמנה במציאות השם

מִצְוַת הַאֲמָנָה בִּמְצִיאוּת הַשֵּׁם - לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ לָעוֹלָם אֱלֹהַּ אֶחָד, שֶׁהִמְצִיא כָּל הַנִּמְצָא וּמִכֹּחוֹ וְחֶפְצוֹ הָיָה כָּל מָה שֶׁהוּא וְשֶׁהָיָה וְשֶׁיִּהְיֶה לַעֲדֵי עַד, וְכִי הוּא הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר בִּתְחִלַּת נְתִינַת הַתּוֹרָה (שמות כ ב) אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ'. וּפֵרוּשׁוֹ כְּאִלּוּ אָמַר תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ שֶׁיֵּשׁ לָעוֹלָם אֱלֹהַּ, כִּי מִלַּת אָנֹכִי תּוֹרָה עַל הַמְּצִיאוּת. וַאֲשֶׁר אָמַר אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ וכו' לוֹמַר, שֶׁלֹּא יִפְתֶּה לְבַבְכֶם לָקַחַת עִנְיַן צֵאתְכֶם מֵעַבְדוּת מִצְרַיִם וּמַכּוֹת הַמִּצְרִים דֶּרֶךְ מִקְרֶה, אֶלָּא דְּעוּ שֶׁאָנֹכִי הוּא שֶׁהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם בְּחֵפֶץ וּבְהַשְׁגָּחָה, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחַ לַאֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.

שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ אֵין צָרִיךְ בֵּאוּר. יָדוּעַ הַדָּבָר וְנִגְלֶה לַכֹּל כִּי הָאֱמוּנָה הַזּוֹ יְסוֹד הַדָּת, וַאֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בָּזֶה כּוֹפֵר בָּעִקָּר וְאֵין לוֹ חֵלֶק וּזְכוּת עִם יִשְׂרָאֵל. וְעִנְיַן הַאֲמָנָה הוּא שֶׁיִּקְבַּע בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהָאֱמֶת כֵּן וְשֶׁאִי אֶפְשָׁר חִלּוּף (בְּחִלּוּף) זֶה בְּשׁוּם פָּנִים. וְאִם נִשְׁאַל עָלָיו, יָשִׁיב לְכָל שׁוֹאֵל שֶׁזֶּה יַאֲמִין לִבּוֹ וְלֹא יוֹדֶה בְּחִלּוּף זֶה אֲפִלּוּ יֹאמְרוּ לְהָרְגוֹ, שֶׁכָּל זֶה מַחְזִיק וְקוֹבֵעַ הַאֲמָנַת הַלֵּב כְּשֶׁמּוֹצִיא הַדָּבָר מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, רְצוֹנִי לוֹמַר כְּשֶׁיָּקִים בְּדִבְרֵי פִּיו מָה שֶׁלִּבּוֹ גּוֹמֵר. וְאִם יִזְכֶּה לַעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת הַחָכְמָה וּלְבָבוֹ (ישעיהו ו י) יָבִין וּבְעֵינָיו יִרְאֶה בְּמוֹפֵת נֶחְתָּךְ, שֶׁהַאֲמָנָה הַזֹּאת שֶׁהֶאֱמִין אֱמֶת וּבָרוּר, אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת דָּבָר בִּלְתִּי זֶה, אָז יְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר.

דִּינֵי מִצְוָה זוֹ, כְּגוֹן מַה שֶׁמְּחֻיָּב עָלֵינוּ לְהַאֲמִין עָלָיו שֶׁכָּל הַיְּכֹלֶת וְכָל הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְכָל הַהוֹד וְכָל הַבְּרָכָה וְכָל הַקִּיּוּם בּוֹ, וְשֶׁאֵין בָּנוּ כֹּחַ וְשֵׂכֶל לְהַשִּׂיג וּלְהַגִּיד גָּדְלוֹ וְטוּבוֹ, כִּי לְרֹב מַעֲלָתוֹ וְהוֹדוֹ לֹא יֻשַּׂג רַק לְעַצְמוֹ, וְלִשְׁלֹל מִמֶּנּוּ בְּכָל כֹּחֵנוּ כָּל חֶסְרוֹן וְכָל מָה שֶׁהוּא הֵפֶךְ כָּל שְׁלֵמוּת וְכָל מַעֲלָה. וְהָעִנְיָנִים הַיּוֹצְאִים מִזֶּה, כְּגוֹן לָדַעַת שֶׁהוּא נִמְצָא שָׁלֵם, בִּלְתִּי גּוּף וְלֹא כֹּחַ בְּגוּף, כִּי הַגּוּפִים יַשִּׂיגוּם הַחֶסְרוֹנוֹת, וְהוּא בָּרוּךְ הוּא לֹא יַשִּׂיגֵהוּ מִין מִמִּינֵי הַחֶסְרוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וּשְׁאָר דְּבָרִים רַבִּים הַנֶּאֱמָרִים בְּעִנְיָן זֶה, כֻּלָּם מְבֹאָרִים בְּסִפְרֵי יוֹדְעֵי חָכְמַת הָאֱלֹהוּת. אַשְׁרֵי הַזּוֹכִים אֵלֶיהָ, כִּי אָז יְקַיְּמוּ מִצְוָה זוֹ עַל בֻּרְיָהּ (הל' יסודי התורה פ"א).

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ, אֵין לוֹ חֵלֶק וּזְכוּת עִם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְזֹאת מִן הַמִּצְוֹת שֶׁאֵין לָהֶם זְמַן יָדוּעַ, שֶׁכָּל יְמֵי הָאָדָם חַיָּב לִחְיוֹת בְּמַחְשָׁבָה זוֹ.