שלא נלך בשבת חוץ לתחום

וַיְהִי בְּשַׁלַּח יֵשׁ בָּהּ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה אַחַת. שֶׁלֹּא נֵלֵךְ בְּשַׁבָּת חוּץ לַתְּחוּם - שֶׁנִּמְנַעְנוּ שֶׁלֹּא לָלֶכֶת בְּשַׁבָּת חוּץ לִגְבוּלִים יְדוּעִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז כט) אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וּבָא הַפֵּרוּשׁ עָלָיו (רמב"ם שבת כז א ב) שֶׁמְּקוֹמוֹ נִקְרָא כָּל שֶׁאֵינוֹ מַרְחִיק יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת חוּץ לָעִיר. וְהַפַּרְסָה אַרְבָּעָה מִילִין. וְהַמִּיל אַלְפַּיִם אַמָּה. וּמוֹדְדִין מִשְּׂפַת הַבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁבָּעִיר, אֲפִלּוּ הָיְתָה גְּדוֹלָה כְּנִינְוֵה. זֶהוּ לְדִין תּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים גָּדְרוּ גָּדֵר וְאָסְרוּ שֶׁלֹּא לֵילֵךְ יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם אַמָּה חוּץ לָעִיר.

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ. שֶׁנִּזְכֹּר וְנֵדַע שֶׁהָעוֹלָם מְחֻדָּשׁ לֹא קַדְמוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ בְּמִצְוַת שַׁבָּת (שם כ יא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. עַל כֵּן לְזֵכֶר הַדָּבָר רָאוּי שֶׁנָּנוּחַ בְּמָקוֹם אֶחָד, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ רָחוֹק רַק דֶּרֶךְ טִיּוּל וְעֹנֶג. וּבַהֲלִיכַת שְׁנֵים עָשָׂר מִילִין אֵין בּוֹ טֹרַח רַב.

דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן שׁוֹבֵת בַּמִּדְבָּר אוֹ בַּמְּעָרָה מַה דִּינוֹ, (עירובין סא, ב) וְכֵן מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם, לִרְצוֹנוֹ אוֹ לְאָנְסוֹ, אוֹ בִּרְשׁוּת בֵּית דִּין, (שם נב, ב) וְאִם הֻקַּף בִּמְחִצָּה בְּשַׁבָּת מַה דִּינוֹ, (שם מב, א) וּבַיִת הַיֹּצֵא יוֹתֵר מִשְּׁאָר בָּתֵּי הָעִיר שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, וּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּירָה לַחַזָּנִין וּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דִּירָה לַכּוּמָרִים, וְאוֹצָרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דִּירָה, וְשָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן תִּקְרָה וּמַעֲזִיבָה מָה דִּינָן עִם הָעִיר? (שם נה, ב) וְעִיר אֲרֻכָּה, מְרֻבַּעַת, עֲגֻלָּה, עֲשֻׂיָה כְּמִין גַּם אוֹ כְּקֶשֶׁת, מֵהֵיכָן מוֹדְדִין לָהּ, (שם א) וּבְאֵי זֶה חֶבֶל מוֹדְדִין, וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ שֶׁל חֶבֶל, (שם נג, ב) וְהִגִּיעַ לְגַיְא אוֹ לְהַר אוֹ לְכֹתֶל כֵּיצַד מוֹדֵד בָּהּ, וּבְמִי סוֹמְכִין בַּמְּדִידָה, וּמִי נֶאֱמָן לְהָעִיד עַל הַתְּחוּמִין, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בַּמַּסֶּכְתָּא הַבְּנוּיָה עַל זֶה, וְהִיא עֵרוּבִין (שם) (א"ח).

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְהָלַךְ אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת לוֹקֶה, וְכֵן אִם הָלַךְ אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת יוֹתֵר חוּץ לְאַלְפַּיִם אַמָּה סָמוּךְ לָעִיר, לוֹקֶה מַכַּת מַרְדּוּת דְּרַבָּנָן. וְהָרַמְבַּ"ן ז"ל כָּתַב, (בסהמ"צ ל"ת שכא) כִּי מָה שֶׁאָמַר הָרַמְבַּ"ם ז"ל בְּסֵפֶר הַמִּצְוֹת שֶׁלּוֹ, דְּאִסּוּר תְּחוּמִין דְּאוֹרַיְתָא הוּא בְּיוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם אַמָּה, וְכֵן מָה שֶׁאָמַר בְּחִבּוּרוֹ הַגָּדוֹל, (שבת כז, א) שֶׁחָזַר מִזֶּה וְכָתַב שֶׁהַשִּׁעוּר שֶׁל תּוֹרָה הוּא שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת, כִּי הַכֹּל טָעוּת, שֶׁאֵין לָנוּ אִסּוּר תְּחוּמִין דְּאוֹרַיְתָא כְּלָל, וְכֵן מִתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה מִן הַגְּמָרָא שֶׁלָּנוּ, שֶׁהִיא גְּמָרַת בָּבֶל, שֶׁאָנוּ סוֹמְכִין עָלֶיהָ בְּכָל דְּבָרֵינוּ. וְהִרְבָּה הָרַב רְאָיוֹתָיו עַל זֶה בְּמִצְוַת שי"ג (צ"ל שכא) מִן הַלָּאוִין. וְהוּא יְפָרֵשׁ אַל יֵצֵא אִישׁ, כְּמוֹ אַל יוֹצִיא. כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין (יז, ב) מַאן דְּמַשְׁמַע לֵהּ הָכֵי.