מצוה ק״צ · תרי"ג מצוותמצות לא תעשה

שלא לגלות ערות אם

ספר החינוך

שלא לגלות ערות אם

ספר החינוך · המאה ה־13

שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֵם - שֶׁלֹּא יְגַלֶּה הַבֵּן עֶרְוַת הָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח ז) אִמְּךָ הִיא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ. בְּטַעַם אִסּוּר הַקְּרוֹבוֹת כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (מורה נבוכים ח"ג מט) שֶׁהָעִנְיָן הוּא לְפִי שֶׁהַתּוֹרָה תַּרְחִיק הַמִּשְׁגָּל מִבְּנֵי אָדָם לְבַד מַה שֶׁצָּרִיךְ לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה אוֹ לַמִּצְוָה, וְלָכֵן אָסְרָה לָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּרוֹבוֹת, לְפִי שֶׁהַכִּשָּׁלוֹן יִמָּצֵא בָּהֶן יוֹתֵר מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצוּיוֹת אֶצְלוֹ תָּמִיד. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בפי' עה"ת אחרי יח ו) אָמַר כִּי הַטַּעַם הַזֶּה חָלוּשׁ מְאֹד שֶׁיְּחַיֵּב הַכָּתוּב כָּרֵת עַל אֵלֶּה מִפְּנֵי הִמָּצְאָם אֶצְלוֹ תָּמִיד, וְיַתִּיר מִצַּד אַחֵר שֶׁיִּשָּׂא אָדָם אֶחָד מֵאָה נָשִׁים אִם יִרְצֶה אוֹ אֶלֶף, וְאָמַר הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, אֲבָל כְּפִי הַסְּבָרָא כִּי יֵשׁ בָּעִנְיָן סוֹד מִסּוֹדוֹת הַיְּצִירָה דָּבוּק בַּנֶּפֶשׁ, וְהוּא מִכְּלַל סוֹד הָעִבּוּר שֶׁכְּבָר רָמַזְנוּ לוֹ, עַד כָּאן. וַאֲנִי רָאִיתִי לְהָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (שם) שֶׁכָּתַב עוֹד טַעַם אַחֵר בָּעִנְיָן, עַל צַד הַפְּשָׁט לְדַעְתִּי אָמַר, כִּי תַּרְחִיק הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יָעֵז פָּנָיו הָאָדָם לָבוֹא עַל הָאִשָּׁה שֶׁרָאוּי לִנְהֹג בָּהּ כָּבוֹד, וְיִדְחֹק לְפָרֵשׁ רֻבָּן עַל הַצַּד הַזֶּה, כְּלוֹמַר, מִטַּעַם מִדַּת הַבֹּשֶׁת, הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁבָּא בְּסִפְרוֹ, יַאֲרִיךְ הָעִנְיָן אִם בָּאנוּ לִכְתֹּב הַכֹּל.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין נד, א), שֶׁאִסּוּר הָאֵם הוּא אֲפִלּוּ הָיְתָה אֲנוּסַת אָבִיו, שֶׁהֲרֵי מִכָּל מָקוֹם אִמּוֹ הִיא, וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ (שם נג, א) שֶׁהַבָּא עַל אִמּוֹ שֶׁהִיא אֵשֶׁת אָבִיו, כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֲנוּסָתוֹ חַיָּב שְׁתַּיִם מִשּׁוּם אִמּוֹ וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אָבִיו, וְאֵין חִלּוּק בָּזֶה בֵּין שֶׁבָּא עָלֶיהָ בְּחַיֵּי אָבִיו אוֹ לְאַחַר מוֹתוֹ, דִּלְעוֹלָם אֵשֶׁת אָבִיו נִקְרֵאת, וְחַיָּב בָּהּ שְׁתַּיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְכֵן מָה שֶׁאָסְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות כא, א), לְגֶדֶר אִסּוּר זֶה שֶׁל אֵם, אֵם אִמּוֹ, כְּלוֹמַר זְקֵנָתוֹ, וְכֵן אֵם זְקֵנָתוֹ, עַד מַעְלָה מַעְלָה אֲפִלּוּ אֶלֶף דּוֹר אִם יִהְיֶה בְּאֶפְשָׁר לִרְאוֹתָן כֻּלָּן אֲסוּרוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְכֵן אָסְרוּ לְגֶדֶר הָאֵם אֵם אָבִיו שֶׁהִיא זְקֵנָתוֹ מִצַּד אָב, וְכֵן אֵם זְקֵנָתוֹ עַד מַעְלָה מַעְלָה לְעוֹלָם, וְכֵן אָסְרוּ לְגֶדֶר זֶה שֶׁל אֵם אֵם אֲבִי אָבִיו בִּלְבַד, וְאֵם אֲבִי אִמּוֹ בִּלְבַד. וְיֵשׁ שֶׁפֵּרְשׁוּ (רש"י יבמות שם ד"ה ד' נשים), שֶׁגַּם אֵלּוּ אֲסוּרוֹת לְמַעְלָה לְעוֹלָם. וְאִם תִּשְׁאַל לָמָּה יִתְפַּשֵּׁט הָאִסּוּר עַד לְמַעְלָה בָּרִאשׁוֹנוֹת כְּדַעַת הָרִאשׁוֹן יוֹתֵר מִבִּשְׁתֵּי אֵלּוּ הָאַחֲרוֹנוֹת? הַטַּעַם לְפִי שֶׁהָרִאשׁוֹנוֹת תִּקְרַבְנָה אֶל אִסּוּר הָאֵם, שֶׁהוּא עִקַּר הָאִסּוּר, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בָּהֶן זְקֵנָה אֲסוּרָה, דְּהַיְנוּ אֵם הָאֵם וְאֵם הָאָב, וְעַל כֵּן רָאוּי לִגְזֹר בָּהֶן אֲפִלּוּ עַד לְמַעְלָה, אֲבָל בִּשְׁתֵּי אֵלּוּ הָאַחֲרוֹנוֹת אֵין בָּהֶן זְקֵנָה אֲסוּרָה, וְכֵיוָן שֶׁאֵין הָעִנְיָן מִתְקָרֵב לָאִמּוֹת שֶׁהוּא עִקַּר הָאִסּוּר, רָאוּ (אָמְרוּ) זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי דַּי לָנוּ שֶׁנִּגְזֹר בִּשְׁתֵּי אֵלּוּ לְבַד וְדִבְרֵי פִּי חֲכָמִים חֵן (קהלת י יב). וְאֵלּוּ שֶׁאֲסוּרוֹת מִדְּרַבָּנָן נִקְרָאוֹת שְׁנִיּוֹת, כְּלוֹמַר, שֶׁהֵן שְׁנִיּוֹת לְאוֹתָן עֲרָיוֹת שֶׁאָסְרָה הַתּוֹרָה.

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְעוֹבֵר עַל זֶה וְשָׁכַב עִם אִמּוֹ, בְּמֵזִיד חַיָּב כָּרֵת, וּבְעֵדִים נִסְקָל. בְּשׁוֹגֵג חַיָּב לְהָבִיא חַטָּאת קְבוּעָה בִּזְמַן הַבַּיִת. וְאִם שָׁכַב עִם אַחַת מִן הַשְּׁנִיּוֹת לוֹקֶה מַכַּת מַרְדּוּת. וְזֹאת מִן הָעֲרָיוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ עָלֶיהָ כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָל, אֲבָל חִלּוּק יֵשׁ בֵּין יִשְׂרָאֵל לִשְׁאָר הָאֻמּוֹת בְּעִנְיַן הַשְּׁנִיּוֹת, כִּי יִשְׂרָאֵל גָּדְרוּ גָּדֵר בְּעִנְיַן הַשְּׁנִיּוֹת, אֲבָל שְׁאָר הָאֻמּוֹת אֵין אָסוּר עֲלֵיהֶן אֶלָּא הָאֵם לְבַד.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

שלא לגלות ערות אם היא מצוה ק״צ מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות לא תעשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.