מצוה ק״ס · תרי"ג מצוותמצות עשה

מצות ענין טמאת אכלין

ספר החינוך

מצות ענין טמאת אכלין

ספר החינוך · המאה ה־13

מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת אֳכָלִין - שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בִּשְׁמִירַת טֻמְאַת אֳכָלִין וּמַשְׁקִין, וּלְהִתְנַהֵג בָּעִנְיָן עַל פִּי הַתּוֹרָה שֶׁהוֹדִיעַתְנוּ אֵיךְ נָדִין בְּכָל עִנְיַן טֻמְאַת אֳכָלִין וּמַשְׁקִין וְהַכֵּלִים הַמִּטַּמְּאִין עַל יָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לד) מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם.

מִשָּׁרְשֵׁי הַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה, בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת תִּרְאֶה לַהַג הַרְבֵּה אֵין צֹרֶךְ לְהַחְזִירוֹ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרא ט א) שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (שם) מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁיֵּאָכֵל לָאָדָם. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (טהרות פ"ח מ"ו) שֶׁכָּל אֹכֶל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לָאָדָם אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּלָל. וּפֵרְשׁוּ גַּם כֵּן, שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא אֹכֶל לְעִנְיַן קַבָּלַת הַטֻּמְאָה עַד שֶׁיֵּעָקֵר מִן הַקַּרְקַע, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְחֻבָּר אֲפִלּוּ בְּשֹׁרֶשׁ קָטָן שֶׁיָּכוֹל לִחְיוֹת, אֵינוֹ נִקְרָא אֹכֶל לְקַבָּלַת הַטֻּמְאָה, וַאֲפִלּוּ נָגְעוּ בּוֹ כָּל הַטֻּמְאוֹת טָהוֹר הוּא.

וְכֵן אֵין כָּל אֹכֶל שֶׁבָּעוֹלָם נִקְרָא אֹכֶל לְקַבֵּל טֻמְאָה, עַד שֶׁיָּבוֹא עָלָיו מַיִם מֵאַחַר שֶׁנֶּעֱקַר מִן הַקַּרְקַע, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם וְגוֹ' (דו"א), וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ שֶׁזֶּה גְּזֵרַת הַכָּתוּב הוּא, יֵשׁ לְסָמְכוֹ קְצָת אֶל הַטַּעַם לְפִי מָה שֶׁיַּעֲלֶה בִּתְחִלַּת הַמַּחְשָׁבָה וְלוֹמַר, כִּי הָעִנְיָן לְפִי שֶׁהַתּוֹרָה לֹא תַּחְשֹׁב שׁוּם דָּבָר לִהְיוֹת רָאוּי לְדִינִין שֶׁבּוֹ עַד שְׁעַת גְּמַר מְלַאכְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ בְּדִינֵי הַפֵּרוֹת לְעִנְיַן תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, וְכֵן הַחַלָּה שֶׁאֵין עוֹנָתָהּ עַד שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל הַקֶּמַח, וְזֶהוּ שֶׁהַמַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח אֵינָהּ חַלָּה וְגָזֵל הִיא בְּיַד הַכֹּהֵן.

וְעַל כֵּן גַּם בְּעִנְיַן הַטֻּמְאָה נֹאמַר שֶׁאֵין דִּינֵי טֻמְאַת הַפֵּרוֹת וְטַהֲרָתָן עַד גְּמַר מְלַאכְתָּן, וּלְפִי שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם בִּקְצָת פֵּרוֹת וִירָקוֹת לַהֲדִיחָן מֵעֲפָרָן טֶרֶם שֶׁיֹּאכְלוּ אוֹתָן, הָיָה הָעִנְיָן לוֹמַר עַל כֻּלָּן דֶּרֶךְ כְּלָל שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִקְרָאִים אֹכֶל עַד שֶׁיֻּכְשְׁרוּ בַּמַּיִם. וּמִן הַטַּעַם הַזֶּה בְּעַצְמוֹ אָמְרוּ שֶׁהֶכְשֵׁרָן הוּא כְּשֶׁהוּדְחוּ בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים. כְּלוֹמַר שֶׁהַבְּעָלִים חָשְׁבוּ מַשְׁקֶה הַמַּיִם שֶׁהֻדְּחוּ בָּהֶן כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁיָּדִיחוּ יַרְקוֹתֵיהֶם בְּמַשְׁקֶה, וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ רָצוֹן וְאֹנֶס הַנִּזְכָּר בַּגְּמָרָא בְּעִנְיָן זֶה, לְפִי הַפֵּרוּשִׁים הַטּוֹבִים. וְאִם לֹא יַחְשְׁבוּהוּ לְמַשְׁקֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּעַצְמָן נְתָנוּהוּ עַל הַפֵּרוֹת, אֵין זֶה לְרָצוֹן, וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם פ"א מ"ו) שֶׁהַטּוֹמֵן פֵּרוֹתָיו בַּמַּיִם מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים לֹא הֻכְשְׁרוּ, לְפִי שֶׁאֵין הַמַּיִם חֲשׁוּבִין לַבְּעָלִים לְמַשְׁקֶה שֶׁלֹּא נְתָנוּם בָּהֶם מֵחֲמַת מַשְׁקֶה אֶלָּא לְהַטְמִינָם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מַטְמִינִין אוֹתָם גַּם כֵּן בְּתוֹךְ גִּזֵּי צֶמֶר אוֹ בְּדָבָר אַחֵר. וּמֵעִנְיָן זֶה מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכשירין פ"ד מ"ג), שֶׁהַכּוֹפֶה קְעָרָה עַל הַכֹּתֶל בְּיוֹם מָטָר, אִם בִּשְׁבִיל שֶׁתּוּדַח הַקְּעָרָה הוּא עוֹשֶׂה, מֵי הַמָּטָר רְאוּיִן לְהַכְשִׁיר, מִפְּנֵי שֶׁעַכְשָׁו נָדִין מַיִם אֵלּוּ לְמַשְׁקֶה לְדַעַת הַבְּעָלִים, שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם לְהָדִיחַ הַדְּבָרִים בְּמָה שֶׁהוּא מַשְׁקֶה, וְאִם הִנִּיחָהּ שָׁם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְקֶה הַכֹּתֶל אֵינָם מַכְשִׁירִין.

וְדִינֵי יְדוֹת הָאֳכָלִים רַבִּים, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת טְהָרוֹת וָעֳקָצִים וּמַכְשִׁירִין [הלכות טומאת אוכלין פ"א].

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת שֶׁנָּדִין בְּעִנְיָן זֶה טֻמְאַת הָאֳכָלִין וְהֶכְשֵׁרָן. וּמִכָּל מָקוֹם עַכְשָׁו בְּחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁאֵין לָנוּ בַּעֲוֹנֹתֵינוּ מִקְדָּשׁ וְקָדָשִׁים, דִּינֵי הַטֻּמְאוֹת בְּטֵלִים אֶצְלֵנוּ. וּמִכָּל מָקוֹם אִם רָצָה לִנְהֹג בָּהֶם בְּעַצְמוֹ מִנְהַג קְדוֹשִׁים כְּאִלּוּ הָיָה בָּאָרֶץ וּלְהִזָּהֵר בָּאֳכָלִין לְאָכְלָן בְּטָהֳרָה, כָּזֶה רָאוּי לָדוּן בָּהֶם. וּכְבָר כָּתַבְתִּי בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת דַּעַת הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּדִינֵי הַטֻּמְאוֹת, וְהוּא מִתְיַשֵּׁב בְּלֵב שׁוֹמְעוֹ, וְאֵינִי צָרִיךְ לְהַחְזִירוֹ בְּכָל אַחַת וְאַחַת.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

מצות ענין טמאת אכלין היא מצוה ק״ס מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות עשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.