מצוה ק״כ · תרי"ג מצוותמצות עשה

מצות קרבן בית דין אם טעו בהוראה

ספר החינוך

מצות קרבן בית דין אם טעו בהוראה

ספר החינוך · המאה ה־13

מִצְוַת קָרְבַּן בֵּית דִּין אִם טָעוּ בְּהוֹרָאָה - שֶׁיַּקְרִיבוּ סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה קָרְבָּן אִם טָעוּ וְהוֹרוּ שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה בַּעֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶם כָּרֵת, וְעָשׂוּ הַקָּהָל אוֹ רֻבָּן עַל פִּיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד יג) וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר וְגוֹ'.

כְּבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה (מצוה צה) כִּי מִכַּוָּנוֹת הַקָּרְבָּן לְהַכְנָעַת נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה וּלְהַגְדִּיל נֶפֶשׁ הַשִּׂכְלִית, וְעַל כֵּן בְּהַגִּיעַ אֶל הַגְּדוֹלִים טָעוּת בְּדָבָר יָדוּעַ כִּי בְּחֻלְשַׁת הַשֵּׂכֶל אֵרַע לָהֶם, וּרְאוּיִים לְחַזְּקוֹ עַל כָּל פָּנִים, וְעַל כֵּן יָבוֹאוּ אֶל הַבַּיִת אֲשֶׁר שֶׁפַע הַשֵּׂכֶל עָלָיו וְיַעֲשׂוּ מַעֲשֶׂה הַקָּרְבָּן וְיָשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בְּכֹחַ הַפְּעֻלָּה גְּרִיעוּת הַנֶּפֶשׁ הַבְּהֵמִית הַטּוֹעָה וַחֲשִׁיבוּת הַשִּׂכְלִית הַמְּיַשֶּׁרֶת וְהַזַּכָּה, וּמִתּוֹךְ מַחֲשֶׁבֶת טָהֳרָה זוֹ יַשְׁגִּיחוּ וְיַשְׂכִּילוּ בְּכָל הוֹרָאוֹתָם לְעוֹלָם.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. (כְּגוֹן) מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (הוריות ד ב) שֶׁיֵּשׁ טָעוּת בְּהוֹרָאוֹת בֵּית דִּין שֶׁהַבֵּית דִּין חַיָּבִין לְהָבִיא הַקָּרְבָּן וְלֹא (עַל) הָעוֹשֶׂה עַל פִּיהֶם, וְיֵשׁ שֶׁהָעוֹשֶׂה חַיָּב וְלֹא הֵם. וְאֵלּוּ מִן הַתְּנָאִים הַצְּרִיכִים בַּדָּבָר שֶׁיִּהְיוּ בֵּית דִּין חַיָּבִין וְלֹא הָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם שֶׁיִּהְיוּ הַמּוֹרִים שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְיִהְיֶה רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה עִמָּהֶם בְּשָׁעָה שֶׁהוֹרוּ, וְיִהְיוּ כֻּלָּם רְאוּיִם לְהוֹרָאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו כד) אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה עַד שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם לְעֵינַיִם, כְּלוֹמַר רְאוּיִן לְהוֹרָאָה, וְיִטְעוּ רֻבָּם בְּדָבָר זֶה שֶׁהוֹרוּ בּוֹ, וְיוֹרוּ בְּפֵרוּשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ לָעָם מֻתָּרִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת, וְיַעֲשׂוּ כָּל הַקָּהָל אוֹ רֻבָּם עַל פִּיהֶם, וְיִהְיוּ הָעוֹשִׂין שׁוֹגְגִין עַל פִּיהֶם וּמְדַמִּין שֶׁהַדָּבָר שֶׁהוֹרוּ בֵּית דִּין כַּדָּת הוֹרוּ, וְלֹא שֶׁיֵּדְעוּ אוֹתָן עוֹשִׂין שֶׁטָּעוּ וְעָשׂוּ אַף עַל פִּי כֵן. וְעוֹד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת מִצְוָה וּלְקַיֵּם קְצָתָהּ (הוריות ג ב). אֲבָל לֹא לַעֲקֹר כָּל מִצְוָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד יג) וְנֶעְלַם דָּבָר, וְלֹא כָּל הַגּוּף. וְזֶהוּ גְּזֵרַת הַכָּתוּב. וְאֶפְשָׁר כִּי טַעַם הָעִנְיָן שֶׁשִּׁגְגַת עֲקִירַת כָּל גּוּף הַמִּצְוָה אֵין לָחוּשׁ שֶׁלֹּא תִּתְגַּלֶּה בִּמְהֵרָה. וּכְשֶׁיִּוָּדַע לָהֶם הַחַטָּאת, שֶׁיֵּדְעוּ גּוּפוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁהוֹרוּ בּוֹ בִּשְׁגָגָה וְלֹא שֶׁיְּסֻפְּקוּ עַל אֵי זֶה דָּבָר אֵרְעָה לָהֶם הַשְּׁגָגָה וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּדְעוּ כִּי בְּוַדַּאי שָׁגְגוּ בְּאַחַת. וְאַף שֶׁהוֹדִיעוּם הַחוֹטְאִים וְאָמְרוּ לָהֶם בְּזוֹ שְׁגַגְתֶּם, כֵּיוָן שֶׁהֵם אֵינָם זוֹכְרִים אוֹתוֹ דָּבָר בְּכִוּוּן פְּטוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יד) וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת. כְּלוֹמַר, לָהֶם וְלֹא שֶׁיּוֹדִיעוּם אֲחֵרִים. כָּל אֵלֶּה הַתְּנָאִים צְרִיכִין לִהְיוֹת בְּדָבָר שֶׁיִּתְחַיְּבוּ הַבֵּית דִּין בְּקָרְבָּן וְלֹא הָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם.

וְאָמְרִי שֶׁיִּתְחַיְּבוּ הַבֵּית דִּין קָרְבָּן, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיָּבִיאוּ קָרְבָּן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּנֶגְדָּם, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהוֹרָיוֹת (ה, ב). וְאִם בְּהוֹרָאַת עֲבוֹדָה זָרָה שָׁגְגוּ מְבִיאִים שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים לְעוֹלָה וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׂעִירִים לְחַטָּאת. וְאִם בְּהוֹרָאַת שְׁאָר כָּרֵתוֹת שֶׁחַיָּבִים עַל שִׁגְגָתָם חַטָּאת, מְבִיאִים שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים.

וְאִם חָסֵר אַחַת הָעוֹשֶׂה עַל פִּיהֶם חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה, וְהֵן פְּטוּרִין, שֶׁלֹּא חִיְּבָה הַתּוֹרָה בֵּית דִּין בְּקָרְבָּן זֶה אֶלָּא כְּשֶׁהֵם בִּשְׁלֵמוּתָם לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה הוֹרָאָה לְחַטַּאת כָּל הָעָם שֶׁיִּשְׁגּוּ רָאשֵׁיהֶם וְהֵם בִּשְׁלֵמוּתָם.

וְיֶתֶר רֻבֵּי הַצְּדָדִין שֶׁהַיָּחִיד חַיָּב וְהֵם פְּטוּרִין, אוֹ הֵם חַיָּבִין וְהוּא פָּטוּר, וְחִלּוּק הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם, כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם ט א) כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָן כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת, הַיָּחִיד מֵבִיא כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְהַנָּשִׂיא שָׂעִיר, וְכֹהֵן מָשׁוּחַ וּבֵית דִּין מְבִיאִין פַּר, וְהוּא הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, (שם יא ב). וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִין בְּמַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת, וּבִמְקוֹמוֹת מִזְּבָחִים [הלכות שגגות פי"ד]

וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

מצות קרבן בית דין אם טעו בהוראה היא מצוה ק״כ מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות עשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.