ברטנורא
רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15ורובע ונרבע. על פי עד אחד, או על פי הבעלים, או קודם שנגמר דינו, או שהיה אותו שהמית והרובע והנרבע [של] נכרי. שנאסר לגבוה ולא להדיוט:
נחלת הכלל
זְבָחִים ח׳ · ה׳
אֵבָרִין בְּאֵבְרֵי בַעֲלֵי מוּמִין, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם קָרֵב רֹאשׁ אַחַד מֵהֶן, יִקְרְבוּ כָל הָרָאשִׁין. כַּרְעוֹ שֶׁל אַחַד מֵהֶן, יִקְרְבוּ כָל הַכְּרָעָיִם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ קָרְבוּ כֻלָּם חוּץ מֵאַחַד מֵהֶן, יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה זְבָחִים ח׳ ה׳, מתוך מסכת זְבָחִים שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12אברין באברי בעלי מומין רא"א אם קרב ראש א' מהן כו': דעת ר"א במה שאמר ראש א' זוג ר"ל אם הקריב שני ראשים מן הראשים המעורבים אומר שחל הספק בשניהן יחד לפי שנא' ראש בעל מום האחד משניהם ולא נדע איזה משניהן וכבר נקרבו שניהן והנשארים כשרים: וחכ"א אפילו נקרבו כולן ולא נשאר אלא א' אפשר שזה הנשאר הוא של בעל מום לפיכך יצא לבית השריפה והלכה כחכמים:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17אין פירוש
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · זְבָחִים ח׳ ה׳
א׳
או על פי הבעלים שאין עדים כשרים בדבר, דאז פטור מסקילה ורק לגבוה אסור אז. וה"ה בלא נגמר דינו עדיין ונתערב, או שהרג או רבע עכו"ם, דאף דבכה"ג אין השור נסקל, ומותר באכילה להדיוט, אפ"ה. לגבוה אסור:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913