זְבָחִים י׳ · ו׳

כשם שהן קודמין בהקרבתם כך הן קודמין באכילתן כו': הרי זה מבואר והלכה כחכמים:

שלמים של אמש. ל' הר"ב של קרבן אמש. כלומר שנקרבו אמש ודלא כמ"ש בפירוש רש"י שבאו אמש לעזרה ושהו עד היום לשחטן דא"כ בסיפא אמאי לא תנן נמי עולה בהדי חטאת ואשם ומה שהביא ראיה מן התוספתא הואיל ובא ראשון וכו' אינה ראיה דלא אמתניתין דהכא קאי אלא אחטאת העוף כו' פרים קודמים לאילים וכו' דאמתניתין דהכא שנוי שם בתוספתא קדשי קדשים קודמים לקדשים קלים הנאכלים ליום אחד כו' שלמים של אמש כו'. ומינה ראיה דלענין אכילה היא. ופשיטא לי מלתא דזו מהדורא קמא מרש"י שהרי בתוספות שאעתיק בסמוך הביאו ל' הקונטרס דמפרש לענין אכילה:

של אמש קודמין. פירש בקונטרס דזלזול הוא להשהותם כל כך שצורת הבשר מתקלקלת. ועל חנם דחק. אלא היינו טעמא דשלמים של אמש אין להם היתר אכילה אלא עד הלילה וחטאת ואשם של יום עד בקר דנאכלין ליום ולילה. תוספות. וכן לשון הרמב"ם בספ"ט מה"ת שהרי קרוב זמנן ע"כ. וז"ש התוספות עד בקר דין תורה קאמרי אבל חכמים עשו סייג עד חנות כדתנן במשנה ג' פרק ה': וחכ"א החטאת קודמת. וה"ה אשם דקדשי קדשים [היא]. כ"כ התוספות. ובתוספתא שנוי בהדיא חטאת ואשם של יום קודמין [ומ"ש הר"ב ותדיר ומקודש] כגון דם עולת תמיד ודם חטאת. וכפירש"י. והקשו בתוספות מהא דמפרשים במנחות בפ"ד מ"ד דמלבד עולת הבקר דדרשינן מיניה תדיר קודם דבעבודת הדם מיירי. ונראה כלשון אחר שפירש הקונטרס עולות מוספי ר"ח וא"ת תפשוט ממתניתין [דריש פרקין] דתנן מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח. דמשמע אפילו עולות מוסף של שבת. לחטאת מוסף של שבת ר"ח. וי"ל דכיון דעולת מוסף דשבת קודמת לעולת מוסף דר"ח משום דתדירא. קודמת נמי לחטאת שהשוה הכתוב עולות דמוסף עם החטאת. ע"כ. ומ"ש הר"ב דמיבעיא בגמרא ולא אפשיטא. ונראה דתדיר קודם. יראה לי טעמו משום דתדיר קודם מקרא נפקא לן מעולת התמיד יתירא אבל למקודש לית לן קרא יתירא דאע"ג דאית לן בנה אב לכל חטאות כדפירש הר"ב במ"ד ולדם חטאת דמ"ב נמי דריש מקרא בגמרא. מ"מ לא שמעינן טעמא דמשום דמקודש הוא ולפיכך קדים. [כדשמעינן מקרא יתירה דעולת התמיד]. וכל זה איננו שוה לי כיון דבגמרא לא פשטינן לה מנלן למיפשטיה מדנפשין ולקבוע הלכה. ולא דמי למ"ש בפ"ג משנה ג' וק"ל. והרמב"ם בפ"ט מה"ת כתב יקדים איזו מהן שירצה כמ"ש עוד שם בשאר אבעיות דלא אפשיטו: