הַבְּכוֹר קוֹדֵם לַמַּעֲשֵׂר מִפְּנֵי שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם, וְנֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. הַמַּעֲשֵׂר קוֹדֵם לָעוֹפוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא זֶבַח וְיֶשׁ בּוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, דָּמוֹ וְאֵמוּרָיו:
הטקסט מוצג עם ניקוד
הבכור קודם למעשר מפני שקדושתו מרחם כו': אע"פ שקרבן העוף כולן קדשי קדשים לפי שהוא חטאת או עולה כמו שנתבאר אבל מין הבהמה שיש בה קצת מקדשי קדשים מעלתה גדולה אצלו ממין העוף שכולו קדשי קדשים ולפי שקרא הדם והאימורים קדשי קדשים ידענו שמי שהוציא אימורי קדשים קלים חוץ לעזרה נפסלו אבל בשר קדשים קלים אם עבר והוציאו חוץ לעזרה קודם זריקת הדם לא נפסל הואיל וסופו לצאת:
מפני שהוא זבח. פירש הר"ב וזבחים חשיבי מפני שמצותן מרובה שכל הקרבנות באין מהן. רש"י:
דמו ואמוריו. גמרא בשלמא אימורים ליתנהו בעופות. אלא דם מיהא איתא [ולא הל"ל אלא ואמיריו קדשי קדשים משא"כ בעופות אלא לאשמועינן אמוריו כי דמו. מה דמו לפני זריקה. אף אמוריו קודם זריקה דהא קרי להו קדשי קדשים. ומה דמו מיפסל ביוצא. אף אמוריו מיפסלי ביוצא. ויראה לי דמתניתין אליבא דר"א מ"ג פ"ק דמעילה דס"ל דאמוריו נפסלין ביוצא וכן מוכח בסוגיא:
