וכל המקודש מחברו קודם את חברו דם חטאת כו': מרצה מכפר ואימורי חטאת אע"פ שנשרפים כלן כמו אברי עולה אבל העולה נשרפת כלה והחטאת אין שורפין ממנה זולתי האימורין וזהו ענין מה שאמר מפני שהן כליל לאשים ר"ל שכל העולה כליל לאשים: ומה שאמר בשלמים מתן ארבע ר"ל שתים שהן ארבע וכבר נתבאר הדינים כלן הנזכרים בהלכה זו בחמישי ממסכת זו ועוד נבאר במנחות שהבכור והמעשר אינם טעונים נסכים ותנופה:
המקודש מחבירו. שיש בו צד רבוי קדושה ממנו. רש"י:
קודם. עיין בפירש הר"ב סוף מ"ו ומ"ש שם:
דם חטאת קודם וכו'. לשון הר"ב אם שניהם שחוטים וכו'. וכן לשון רש"י. וכך כתבו באברי העולה אם נזרקו כו'. ונ"ל משום דקשיא להו הא דתנן במ"ד החטאת קודמת ולא תנן דם חטאת. והתם אמרינן זה בנה אב לכל החטאות וכדפירש שם הר"ב. ולהכי פירשו. דהכא דוקא כששניהם שחוטים ונזרקו. ומדברי הר"י קורקוס שכתב הכ"מ בפ"ט מה' תמידין למדתי כן דאדתנן לקמן החטאת קודמת כו'. כתב וזה לשונו נראה שהכונה שישחוט החטאת ויקריב אותה לגמרי ואח"כ העולה ולעיל דמפליג בין דם לאיברים שאמרו שדם של חטאת הוא שקודם ואברי עולה קודמים היינו כשנשחטו שניהם ושני הדמים לפנינו ואנו באים לידע איזו הדם יקדום שזורק של חטאת. ואחר שזרק שני הדמים ואברי שניהם לפנינו. ואנו באים לדון על האברים אז מקדים של עולה מפני שכולה כליל ע"כ:
חטאת קודמת לאשם. עיין במשנה ה':
מפני שדמה נתן על ד' קרנות. ולא סגי ליה מפני שהחטאת מרצה על חייבי כריתות. דאיכא באשם נמי דיש לו קצבה לדמים כדלקמן משנה ה'. אבל חטאת כל דהוא. והכי פריך לה בגמרא אדרבה אשם קדים ומשני אפ"ה רבוי דמזבח עדיף. ועיין לקמן. וכתבו התוספות דגבי וקודם לעולה לא קאמר מפני שדמה ניתן על ד' קרנות משום דכיון דעולה אתא מכח כולה כליל לא סגי בטעמא דד' קרנות:
ועל היסוד. לשון הר"ב ובאשם לא מצינו שנאמר בו. וכ"כ רש"י ובמ"ד פ"ה כתבתי בשם התוספו' דבכולהו נמי שיריהם ליסוד. וכן פירש"י עצמו שם בגמרא דף נ"ב וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה' מעשה הקרבנות. לכך צריך לדחוק דתנא קחשיב צד רבוי מה שנאמר בפירוש ממה שנלמד בלמוד בעלמא:
מפני שהוא קדשי קדשים. לא סגי ליה בטעמא דמרצה משום דתודה ואיל נזיר מקודשים דטעונין לחם. כדאמרינן בגמרא. תוספות:
וסמיכה ונסכים. משא"כ בכור כדתנן בפ"ט דמנחות מתניתין ו' ז':