רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12אם הוא היה חכם דורש ואם לאו תלמידי חכמים דורשין כו':אלו הספרים הנזכרים יש בהם ספורים וחשבונות לזמנים שעברו ישעשעו הנפש ולא יתנמנם:
נחלת הכלל
יוֹמָא א׳ · ו׳
אִם הָיָה חָכָם, דּוֹרֵשׁ. וְאִם לָאו, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דּוֹרְשִׁין לְפָנָיו. וְאִם רָגִיל לִקְרוֹת, קוֹרֵא. וְאִם לָאו, קוֹרִין לְפָנָיו. וּבַמֶּה קוֹרִין לְפָנָיו, בְּאִיּוֹב וּבְעֶזְרָא וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים. זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל אוֹמֵר, פְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי לְפָנָיו בְּדָנִיֵּאל:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה יוֹמָא א׳ ו׳, מתוך מסכת יוֹמָא שבסדר מועד. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
תפארת ישראל - יכין · יוֹמָא א׳ ו׳
א׳
כל שבעת הימים הוא זורק את הדם של תמיד:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · יוֹמָא א׳ ו׳
א׳
ברע"ב ד"ה באיוב כו' המושכים את הלב כו' וכן פירש"י. ויל"פ משום דהם קשי הבנה וצריך להשים לב עליהם ולהעמיק הרעיון בם ולכן יפיג שינתו. ומה שאמר ובמה קורין לפניו משמע דכשקורא בעצמו אין קפידא באיזה מקום רק כששומע יש לחוש שיסיח דעתו משמוע ויישן לכן בחרו הני מטעמא דאמרן או כפירש"י. אך י"ל דבמאי דסיים פתח וה"ה כשקורא בעצמו עמש"כ בפ"ב דפאה מ"ז:
ב׳
[בתוס' רע"א אות ה' בד"ה הפר"ח בס' מים חיים וע"ש עוד תירוץ בע"א. נ"ב עי' בס' בני דוד פאלקון הל' עבודת יוה"כ פ"א ד"ז. אח"ז ראיתי להש"ל כאן שהאריך בזה ג"כ והביאו בשם הבית דוד:
ג׳
שם אות ו' הקשה בספר הנ"ל ודילמא דחזינן דרך פשפש כו' נ"ב עי' בס' ב"ד הנזכר שם. מהגרמ"ש]:
נחלת הכלל · Vilna Edition