תְּרוּמוֹת ח׳ · י״א

וְעַל זוֹ וְעַל זוֹ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא זוֹ הִיא תְרוּמָה שֶׁאֲנִי מֻזְהָר עָלֶיהָ מִלְּטַמְּאָהּ, אֶלָּא מִלְּאָכְלָהּ. וּבַל תְּטַמְּאָהּ כֵּיצַד, הָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכִכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה בְיָדוֹ, אָמַר לוֹ נָכְרִי, תֶּן לִי אַחַת מֵהֶן וַאֲטַמְּאָהּ, וְאִם לָאו, הֲרֵי אֲנִי מְטַמֵּא אֶת כֻּלָּהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְטַמֵּא אֶת כֻּלָּהּ, וְאַל יִתֶּן לוֹ אַחַת מֵהֶן וִיטַמֵּא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יַנִּיחַ לְפָנָיו אַחַת מֵהֶן עַל הַסָּלַע:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה תְּרוּמוֹת ח׳ י״א, מתוך מסכת תְּרוּמוֹת שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

ובל תטמאה. ענינו שאל יתכוין לטמאה אבל לסייע בזה אחר שנשפכה מותר והלכה כרבי יהושע בכל זה:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · תְּרוּמוֹת ח׳ י״א

א׳
היה אוכל באשכול אכילת עראי קודם שעישר:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · תְּרוּמוֹת ח׳ י״א

א׳
וע"ז וע"ז אר"י לא זו היא כו'. נ"ל פי' דלר"י הטעם שהזהירה התורה מלטמאה הוא מפני דפוסלה מלאכלה לכן ס"ל בספק טמאה כיון דכבר אסורה מלאכול תו א"מ עליה וכן היכא דסופה להתטמא וזהו שאמר שאני מוזהר אליה מלטמאה אלא (כשאני פוסלה מלאכלה) ופ' דע"ז וע"ז בפשטיה נראה דקאי על ב' דיני דמ"ט ומ"י:
נחלת הכלל · Vilna Edition