תְּרוּמוֹת ח׳ · א׳

האשה בת ישראל נשואה לכהן:

כ"כ הר"ב כלעיל. וכתב עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א[באות נ'] וז"ל ק"ל הא לסתם מתני' כו' וצ"ע. אמר הננס תמהני ארבינו הרי משנה ההיא נדחית מהלכה מכח מה דתני ר' חייא (שבת קל"ז א') במל שלאחר שבת בשבת ס"ל לר"י פטור. וכן פי' הרמב"ם פ"ב משגגות ה"ח. השבני רבינו נ"י וז"ל אני על הר"ב קושיתי דפסק הכא והתם הלכה כר"י גם בלא"ה ק' לרב הונא בשבת דמתני חייב יקשה סתירת המשניות. [ול"מ גם לרב הונא ל"ק דרב הונא ע"כ דמחלק דוקא באכל תרומה מחשב זמנו בהול דהרי אם אפילו זר הוא טריד בחיובא דרמי עליו לבערו להך חמץ בע"פ שלא יעבור על בל יראה גם טריד בחיובא שלא להפסיד התרומה ושיבקש לה אוכלין משא"כ בב' תינוקות עכ"פ בהאי תינוק שזמנו אחר שבת השתא לא רמי חיובא עלי' כלל ורק לר' חייא התם אפילו בכה"ג מחשב זמנו בהול מדעכ"פ לגבי האי גברא נתנה שבת לדחות כדקא' התם]. או י"ל דר"ה ס"ל כאידך תרוצא בפסחים דשאני תרומה דאקרי עבודה: עוד הקשה רבינו הנ"ל [באות הנ"ל] וז"ל עק"ל אדקאמר (פסחים דע"ב ב') ואלא ר"י דתרומה כו' וצלע"ג עכלה"ט. [ולולא מסתאפינא נ"ל דלהכי לא אקשי הש"ס מרישא דלא הו"ל שוגג רק אונס גמור. דדמי לפרסה נדה תחתיו שלא בשעת וסתה דפטור (כשבועות די"ד) וה"נ לא הו"ל למיסק אדעתא שימות (ועיין גיטין כ"ח א') ואפילו בעשתה שליח לקבלה לא הו"ל למיסק אדעתא דמטי להתם בגמלא פרחא תדע דהרי מותרת לאכול תרומה משום הך סמיכתא]. השבני רבינו הנ"ל. א"כ מ"ט דר"א דמחייב ודוחק לומר דפליגי אם הוא אונס או לא:

בתור"ע (אות ג) הניח בצע"ג הש"ס דפסחים (ע"ב ב') דמביא מהא דרי"פ בנודע שהוא ב"ג כו' דטעה בדב"מ פטור ודחי שאני תרומה דאקרי עבודה כו' דאמאי לא מביא מרישא דא"ל מת בעלך מת רבך ועוד דשם לא שייכא הדחיה ול"נ דבהנך תרתי א"ל דטעמא דר"י דפוטר משום דלא הוו זרים מתחלתם עד סופם כמו בפ' דלעיל מ"ב לחכמים ואין לחלק דהתם אכלה מעיקרא משא"כ במת בעלך דלא אכלה קודם שנשאת דהרי בכריתות (רד"ז) מדמה לה הא דסך משה"מ למלכים ולכה"ג אף דאינהו נמי מעיקרא זרים היו והא דתני שהיתה אוכלת כו' ובאו וא"ל כו' ולטעמא דידי אפילו באו כו' ואח"כ אכלו נמי ל"ק דהרי בהיה עומד ומקריב כו' ונודע כו' פסק הרמב"ם בפ"ו מהל' בהמ"ק ה"י דאפי' נודע ואח"כ עבד ג"כ לא חילל וע"ש בכ"מ: