תְּרוּמוֹת ו׳ · ב׳

משלם קרן וחומש כל חומשין שבתורה הן חומש מלבר שהוא רביע מלגב דבאכל ד' משל' ה':

כ"כ רתוי"ט וכ' עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות מד] וז"ל אבל הר"ש כ' כו' ומזה דקדק המ"ל כו' ונלע"ד ראי' ברורה לזה מפסחים (דל"ב א') כו' ומכל מקום עדיין קשה לי כו' וצ"ע עכלה"ט. נאום אפטרוזי. תמהני וכי זו בלבד הרי תו הוה מצ"ל נ"מ במחל לו הכהן או שירש הישראל התרומה או שגבאה בחובו. דבכל הנך ליכא טעמא דלא גרע מגזלן. אע"כ מ"ש הש"ס דלא גרע מגזלן אינו ר"ל מאילו גזלה מכהן. אלא ר"ל דלא גרע כח הקדש מכח הדיוט (כגיטין דנ"ב א'). ולענין ראיית רבינו הראשונה מדלא נקט הש"ס הנ"מ אי צריך לשלם דמי תרומה או דמי חולין. נ"ל דה"ט דלא נקט הש"ס הכי משום דלא פסיקא לי' דהיכא דהוזלו ועמדו השתא דמי חולין. כמו שהיו דמי תרומה בשעת אכילתו אין נ"מ בין שישלם לפי מדה דהיינו דמי חולין וכדהשתא או לפי דמים דהיינו דמי תרומה וכשעת אכילה ודו"ק. השבני רבינו וז"ל ידידי נ"י איני אומר שיאמר נ"מ באיזה גוונא רק בסדר תשלומיו יש נ"מ דכמה חומש ישלם וכמה בפירות. [ואנא בעניותי לא חלוק ולא בילוק ידענא מה נ"מ בין ב' הנ"מ] ומ"ש ידידי הרב נ"י דכוונת הש"ס שלא יהא כח הדיוט חמור משל הקדש במחכ"ת זה שייך התם בגיטין דבהדיוט לקני משיכה ובהקדש ל"ק. אבל הכא באמת ההקדש הי' כהדיוט לשלם ג' מדות במעות ובלא חומש. ומה שהקדש חמור זהו יהי' במדה א' וחומש מזה עכ"ל. תמהני באמשיך פירי להקדש ולא יהיב זוזי ואייקר דקא' התם לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש. וכי ס"ד דרק לענין קניי' שוה ההקדש להדיוט. אבל לא דלתחייב המוכר חומש בנהנה מפירות שמכר אע"כ כיון דקנה הקדש הוה לגמרי כהקדש ה"נ כיון דמטעם לא יהא חמור וכו'. צריך לשלם כשעת גזילה לגמרי הוה כהקדש וצריך לשלם גם החומש משווי דמעיקרא:

אם תרומה של"ז בה כהן אכלה משלמת קו"ח לעצמה. משמע הא אם לא נשאת לכהן משלמת קו"ח לכהן ואף דאר"ח בחולין (ק"ל ב') המזיק מת"כ או שאכלן פטור ואף תרומה בכלל כדמוכח שם בסוגיא מ"מ בשוגג כיון דהתשלומין נעשין תרומה בשמה הראשון הוה כאלו היא בעין וחייב לתתה לכהן. ועי' בכתובות (למ"ד ב') תד"ה זר ובמש"כ שם ע"ד: