תְּמוּרָה ז׳ · א׳

יֵשׁ בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ מַה שֶׁאֵין בְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת. וְיֵשׁ בְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת מַה שֶּׁאֵין בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. שֶׁקָּדְשֵׁי מִזְבֵּחַ עוֹשִׂים תְּמוּרָה, וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא, וְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָם, וְהַשׁוֹחֲטָם בַּחוּץ חַיָּב, וְאֵין נוֹתְנִין מֵהֶם לָאֻמָּנִים בִּשְׂכָרָן, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבָּיִת:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה תְּמוּרָה ז׳ א׳, מתוך מסכת תְּמוּרָה שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

יש בקדשי מזבח. שקדשי מזבח עושים תמורה. ודוקא בהמות של קדשי מזבח. אבל עופות ומנחות אין עושין תמורה. וקדשי בדק הבית אין עושין תמורה, לעיל בסוף פרק קמא ממעטינן לקדשי בדק הבית מקרא דלא עבדי תמורה:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

יש בקדשי מזבח מה שאין בקדשי בדה"ב כו': קדשי מזבח ר"ל קדשי בהמה בלבד לפי שידעת כבר שהעופות ומנחות אין בהם תמורה אבל דין ההבדלות מהנותר והטמא כבר בארנו אותם במקומות ממס' זבחים ואם תעיין ברביעי מזבחים שם תמצא אותו ושם בארנו בסוף המסכת דין שוחט בחוץ ודין ולד קדשי מזבח וחלביהן בשני מבכורות ואיני צריך לשנות ולהאריך ומה שאמר ואין נותנים מהם לאומנים בשכרן ר"ל האומנים שבונים במקדש לפי שהם נוטלין שכרן מקדשי בדק הבית לא מקדשי מזבח אמר רחמנא ועשו לי מקדש ואמרו חכמים ועשו לי ר"ל משלי מקדשי בדק הבית:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

א שקדשי מזבח עושים תמורה. כתב הר"ב ודוקא בהמות כו'. דכי קתני אעיקר זיבחא. ומש"ה לא תני ולד. ותמורה כדאיתא בגמרא. וכבר כתבתי כיוצא בזה ברפ"ב ע"ש:

משום פגול נותר וטמא. כתב הר"ב כולהו בשלמים כתיבי ושלמים בכלל כל הקדשים היו ולמה יצאו כו' פי' דטמא כתיב ג"כ בכל הקדשים. שנאמר (ויקרא כ״ב:ג׳) כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו וגו'. והדר כתיב בשלמים (שם ז') והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וטומאתו עליו. ואטמא שנויה ברייתא זו בת"ק דיבמות דף ז' ולענין פגול ונותר לא נכתב אלא בשלמים וצריך לומר דיליף להו בג"ש. דנותר יליף מטמא בג"ש דחלול חלול. ופגול מנותר בג"ש דעון עון. שכתבם הר"ב בספ"ד דזבחים וכ"כ התוס':

ולדן וחלבן אסור. פירש הר"ב לאחר פדיונן כו'. כגון דאיעבור כו' לפרקינהו לא אלימא מלתא למתפס פדיונן. דכיון דאיעבור לפני פדיונם קדשו מיד למ"ד [רפ"ה] במעי אמן הם קדושים. ואפי' למ"ד בהווייתן ובשעת הוייתן אמן חולין. מ"מ תפסינהו קדושה בשעת הוייה. תוס' [ד"ה ולדן]. ועיין בפי' הר"ב במשנה ב' פ"י דחולין. ושם ובמשנה ג" פ"ב דבכורות. נשנה ואינן יוצאין לחולין להגזז ולהעבד ושיירינהו הכא ושייר נמי הקדש עלוי דלקמן:

ואין נותנים מהם לאומנים בשכרם. פי' הר"ב דאמר רחמנא ועשו לי מקדש משלי. גמ'. ופי' הר"ב דהיינו מקדשי בדק הבית כלומר שאין בהן לכהן כלום כדלקמן:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · תְּמוּרָה ז׳ א׳

א׳
שקדשי מזבח עושים תמורה חוץ מבעופות ובמנחות:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · תְּמוּרָה ז׳ א׳

א׳
במשנה ולדן וחלבן אסור כו'. התוי"ט כתב דשייר הא דא"י לחולין להגזז ולהעבד הנשנה בחולין ובבכורות. והוא ז"ל שייר הא דפטור מן הבכורה דנשנה שם ג"כ. ממתנות לק"ל. דהא א"נ אלא בשור ושה והמקדישן תמימים לבד"ה א"י מידי מזבח. ובע"מ אפילו למזבח נמי אבל בכור שייך במקדיש חמור לבד"ה. ואולי משום דקולא הוא בקדשי מזבח. ומש"כ עוד ושייר נמי הקדש עילוי דלקמן עמש"כ שם בס"ד. אמנם לדעת הראב"ד ורש"י שהביא התוי"ט שם. שייר נמי דבקד"מ אין משנין מקדושה לחברתה. ובקדב"ה משנין אף מהיכל למזבח. ואפילו לדעת הרמב"ם בקדב"ה משנין עכ"פ מקל לחמור. ובקד"מ כלל לא:
ב׳
[שם בתוי"ט ד"ה שקדשי כו' וכי קתני כו' ומש"ה לא קשה מולד כצ"ל. מהגרמ"ש ז"ל]:
נחלת הכלל · Vilna Edition