כָּל הָאֲסוּרִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אוֹסְרִים כָּל שֶׁהֵן. הָרוֹבֵעַ, וְהַנִּרְבָּע, וְהַמֻּקְצֶה, וְהַנֶּעֱבָד, וְאֶתְנָן, וּמְחִיר, וְהַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה, וְיוֹצֵא דֹפֶן. אֵיזֶה הוּא מֻקְצֶה. הַמֻּקְצֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה. הוּא אָסוּר, וּמַה שֶּׁעָלָיו מֻתָּר. אֵיזֶהוּ נֶעֱבָד. כֹּל שֶׁעוֹבְדִין אוֹתוֹ. הוּא וּמַה שֶּׁעָלָיו אָסוּר. זֶה וָזֶה מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה:

כל האסורין לגבי מזבח. שהן פסולים להקרבה. וקחשיב להו ואזיל:

כל האסורין על גבי המזבח אוסרין כל שהן כו': ענין אוסרין בכל שהוא שאם נתערבו אחד מאלו ואפילו באלף מן הקדשים כולם פסולים לגבי המזבח ואין מקריבים מהם ואפי' אחד ואלו המנויים שהם פסולים לגבי המזבח יש מהם מצד פסוק מלא ויש מהם מצד אסמכתא אל המקרא אך אתנן ומחיר דברה תורה מהם בפירוש ונאמר בקדשים ג"כ שור או כשב או עז כי יולד פרט ליוצא דופן ונאמר במעשר וכל מעשר בהמה הוא קדש כמו שנתבאר כל אשר יעבור תחת השבט פרט לשאינה עוברת כמו שבארנו כבר בבכורות ונאמר על אותן שאינן קרבין לגבי המזבח משחתם בהם מום בם ואמרו חכמים ז"ל כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים ערוה דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ עבודת כוכבים דכתיב פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל וכבר נתבאר בשלישי מס' ע"ז שהדברים הנעבדים אינם אסורים בהנאה אלא [א"כ] יש בהם תפיסת יד אדם ולפיכך מי שעבד הר או ים או בעלי חיים אין אותו דבר אסור בהנאה ולפיכך אמרו זה וזה מותרין באכילה רוצה לומר המוקצה והנעבד אבל הדבר שהוא על הנעבד כגון חלי זהב וכסף ה"ז אסור בהנאה לפי שאותו דבר כבר נעבד ויש בו תפיסת ידי אדם כמו שנתבאר בשלישי ממסכת ע"ז אבל המוקצה הרי הוא אסור לגבי המזבח כמו שזכרנו ומה שעליו מותר בהנאה לפי שלא נעבד וכשאמר זה לעבודת כוכבים לא נאסר לפי שעיקר בידינו אין הקדש לעבודת כוכבים והמוקצה הוא מה שזכרו ואמרו אין מוקצה לעבודת כוכבים אסור עד שיעשה בה מעשה עד שיגזז בו או שיעבדו בו וכשמשתמשין בו עובדיהם אם היה שור או גזזו אם היה כבש אז יפסל לגבי מזבח משום מוקצה:

אוסרין כל שהן. תנינא ברפ"ח דזבחים וצריכי כמ"ש שם:

הרובע והנרבע. פירש הר"ב כגון דרבע או נרבעה ע"פ ע"א או ע"פ הבעלים. דאלו בשני עדים היה נאסר אפי' להדיוט. וא"ת ומנלן. הא כי כתיב קרא (שמות כ"א) [ולא יאכל את בשרו. כמ"ש הר"ב במ"ח פ"ד דב"ק] בנוגח כתיב ולא ילפינן מהדדי. כדאמרינן [הכא בפרקין] שיש בנוגח שאין ברובע ויש ברובע שאין בנוגח. ושמא איכא שום דרש. תוס' רפ"ח דזבחים. וע"ש פ"ט מ"ג שכתבתי דיש לדקדק דלא תנן הכא שהמית את האדם:

והטרפה. כתב הר"ב דלא משכחת לה. אלא כגון שנתערבה דרוסת הארי כו'. א"נ בולד טרפה ואליביה דר"א דאמר [בס"פ] לא יקרב. רש"י ועיין בס"פ. [*ומ"ש הר"ב שאינה עוברת עיין בפירושו למשנה ד' פ"ט דבכורות]:

ויוצא דופן. אפי' לר"ש דמתני' ב' פ"ח דבכורות ודרפ"ה דנדה מודה בקדשים דגמר לידה לידה מבכור. מה התם פטר רחם אף כאן פטר רחם. גמ' רפ"ה דנדה.