רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12הרי זו תחת חטאת ותחת עולה לא אמר כו': מה שאמר תחת חטאת ותחת עולה רוצה לומר או תחת עולה והטעם בזה מה שאמר רחמנא לא יחליפנו ולא ימיר אותו עד שיהא הקדש ידוע ומיוחד ואז עושה תמורתו:
נחלת הכלל
תְּמוּרָה ה׳ · ו׳
הֲרֵי זוֹ תַחַת חַטָּאת, וְתַחַת עוֹלָה, לֹא אָמַר כְּלוּם. תַּחַת חַטָּאת זוֹ, וְתַחַת עוֹלָה זוֹ, תַּחַת חַטָּאת וְתַחַת עוֹלָה שֶׁיֶּשׁ לִי בְתוֹךְ הַבָּיִת, הָיָה לוֹ, דְּבָרָיו קַיָּמִין. אִם אָמַר עַל בְּהֵמָה טְמֵאָה, וְעַל בַּעֲלַת מוּם, הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלָה, לֹא אָמַר כְּלוּם. הֲרֵי אֵלּוּ לְעוֹלָה, יִמָּכְרוּ וְיָבִיא בִדְמֵיהֶם עוֹלָה:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה תְּמוּרָה ה׳ ו׳, מתוך מסכת תְּמוּרָה שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17תחת חטאת זו ותחת עולה זו. כבר תנא לה לעיל. והכא לא תנא לה. אלא משום דתני דתחת חטאת לא מהני תנא דאם אמר זו מהני:
[*אם אמר כו' לא אמר כלום. עמ"ש בספ"ח דמנחות]:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · תְּמוּרָה ה׳ ו׳
א׳
ודמיו חולין הך בבא ע"כ מיירי שהתנה כן על חולין מעוברת. דאי בקדשים, הרי לא חל קדושת עולה רק על זכר א', והב' נשאר בקדושת אמו, ואם האם חטאת, ב' הולדות ימותו, דהרי נתערב עולה בחטאת המתה, משום דבדאורייתא אין ברירה [עי' מ"ש לקמן פ"ו מ"ו.]. אלא מיירי בחולין מעוברת, ולהכי לעניין איסור, אמרינן אין ברירה בדאורייתא, ושניהן עולה. אבל לעניין ממונא, הרי רק א' נדר, להכי דמי השני חולין:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · תְּמוּרָה ה׳ ו׳
א׳
במשנה אמר על בהמה טמאה כו' הרי אלו עולה לא"כ. משמע דלא מהני מידי אמירתו. ומוכרח הוא לפי' הי"מ שהביאו התוספות לקמן. וקשה דמ"מ יועיל דבורו לאסור אותם על כה"ע כקרבן כדתנן בפ"א דנדרים מ"ד וצ"ל דמתניתין אתיא כר"י שם:
נחלת הכלל · Vilna Edition