תְּמוּרָה ה׳ · א׳

כיצד מערימין על הבכור. להפקיעו מכהן ולהקריבו לחובתו:

כיצד מערימים על הבכור מבכרת שהיתה כו': כבר נתבאר בתורה שאין מותר הקדש בכור למזבח כמו שבארנו בשמיני מערכין ואמרו חכמים ז"ל שמותר הקדש בכור בבטן וכן אמרו בספרא אשר יבוכר לה' בבהמה מי שיבוכר אי אתה מקדישו אבל אתה מקדישו בבטן: ומה שאמר אם נקבה זבחים וכו' אינו מדבר על המבוכרת שהנקבה לא תתקדש בבכורה אבל כוונתו בהמה שהקדישה לאחד מן הקרבנות לפי שהוא מערים על ולדה בין זכר בין נקבה כמו שמערים על הזכר במבכרת ותחבולת ההיתר תקרא הערמה ושאינו להיתר תקרא מרמה ודע שמותר להטיל מום בבכור קודם שתצא לאויר העולם אבל בזמן הזה שאין בהמ"ק ואין שם הקרבה סופו שיאכל במומו אפילו עמד כמה זמן כמו שבארנו:

כיצד מערימין על הבכור כו'. דאי אתה מקדישו קדושת מזבח. כדתנן ספ"ח דערכין.

מערימין. תחבולות ההיתר תקרא ערמה ושאינו להיתר תקרא מרמה. הרמב"ם. אע"פ שנמצא מרמה אצל [יעקב ו] בני יעקב. ית"א בחוכמא. וכמו כן תמצא להרגו בערמה. אלא ל' תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. כמ"ש במשנה א' פי"א דחולין:

מבכרת שהיתה מעוברת כו'. שכן אמרו בספרא [ומייתי לה נמי בגמ' דף כ"ה.] אשר יבכר לה' בבהמה לא יקדיש אותו. מי שיבוכר אי אתה מקדישו אבל אתה מקדישו בבטן. הרמב"ם בפירושו:

אם זכר עולה. מפרש בגמרא דדוקא עולה דלא נחתיה מקדושתיה. אבל שלמים לא. דנחתיה ליה מקדושתיה שיהנה בו. הרמב"ם פרק ד' מה"ת:

ואם נקבה זבחי שלמים. פירש הר"ב דמיירי בבהמת קדשים ובהו נמי תנן במ"ג פרק בתרא. דאין משנין מקדושה לקדושה. והכא דלמיתה אזיל. רשאי לשנותו אף לשלמים. ועמ"ש בשם התוס' בריש מ"ג ומה שהגהתי בלשון הר"ב וקמ"ל במקום וקיי"ל. מל' רש"י העתקתיו. דהא לקמן פסקינן דלא כמ"ד בהוייתן הם קדושין וגם בנא"י מפי' הרמב"ם כתוב וזה המאמר דחוי שהוא ע"ד האומר שולד קדשים אינן מתקדשים אלא בשעת לידתן וכו':

אם זכר עולה. אע"ג דיכול לעשותו שלמים אורחא דמלתא נקט שכשיש לו שתי בהמות וא' מהן ראוי לעולה עושהו עולה כיון שיש לו ג"כ אחרת לשלמים: