טְהָרוֹת ט׳ · ב׳

זיעת המעטן. כלי שנותנים בו את הזיתים והן נכמרות שם כדי שיהיו ראויים להוציא שמן. לשון עטיניו מלאו חלב [איוב כ״א כ״ד]:

כבר ידעת שהמסיקה תקרא קבוץ הזיתים ולקיטתן מן האילן יאמר שאם נקף כל הזתים אצלו ולקטן וקבצן במעטן אך שכוונתו שיקנה ויחבר אליהן או השלים ללקט ממה שאצלו ומה שעתיד ליקח ג"כ אך רוצה ללוות זיתים אחרים ויחבר אליהם הנה לא נגמרה מלאכתם ולא הוכשר עד שלא ירצה להוסיף עליהם וכל עוד שקרהו מקרה מלהוסיף כמו אבל או משתה אפילו נתעפשו ונבלל ואינן מוכשרין כאשר ברצונו להוסיף עליהן ועדיין לא נגמרה מלאכתם ולכן אם הלכו עליהן זבים וזבות טהורים לפי שאינם מוכשרין ואם נפלו עליהן בזה העת משקין טמאים אשר יטמאו מבלי הכשר הנה לא תטמא מאלה הזתים אלא מה שנגעו בו מאלה המשקין לבד ועוד ספר לנו בדין אחר ואמר המוחל היוצא מהן טהור ומוחל הוא המים השחורין הנוזלים מן הזיתים ואמר שאלו הזיתים אשר לא נגמרה מלאכתן אלו המים אשר יזלו מהן אינן מז' משקין ולזה יהיה טהור ולא יטמא בעצמו ולא יכשר כמו שביארנו בפתיחה ובתוספתא ר"מ אמר מוחל משקה הוא ומפני מה טהרו מוחל היוצא מן הזיתים עד שלא תגמר מלאכתן לפי שאינו רוצה בקיומו:

נפלו עליהן משקין טמאים אין טמא אלא מקום מגען. פי' הר"ב אין מוכשר כו' פ"א נפלו כו' משקים טמאים כו'. מלשונו זה שבשני הפירושים נראה דל"ג ליה בהדיא במתני' טמאין. וע' עוד במשנה דלקמן. וא"ת לפי' הראשון היאך מפ' טמא מוכשר. כבר כתב הרמב"ם בפי' מ"ד פ"ק דמכשירין. וז"ל הרבה אומרים במשנה הזאת (ר"ל מס' מכשירין) טמא. בעבור מוכשר וטהור על הדבר שאינו מוכשר: