טְהָרוֹת ח׳ · ד׳

רבי יוסי אומר אף התנור טמא עד שיעשה לו מחיצה לא בכל רוחב החצר. דא"כ לא הוה פליג ת"ק. אלא ר"ל שיעשה מחיצה להפסיק בין התנור לשאר רווח החצר. דהיינו שהעמיד המחיצה בכל המשך התנור ממול כותל בית החבר. והעמיד התנור בזוית בין ב' הכותלים דאז הו"ל כהקפה לשם רשות החבר לעצמו. ולא יעיז הע"ה לכנוס מהחצר לבין ב' כותלים הללו שלא ברשות. והיינו דמיקל ר' יוסי טפי מהת"ק. דלת"ק כיון דכל החצר בשותפות. והזוית שעומד שם התנור פתוח לחצר. לא חייש הע"ה מלכנס שם לפנים מהמחיצה:

ואע"ג דלעיל (פ"ה מ"ח) באשה שדרסה על בגדיו. סגי אפילו כשהיא עצמה מכירתו שאוכל בתרומה. שלא תדרוס על בגדיו. י"ל מדנקט התם ישאלנה ונאמנת. ש"מ דהתם באשת חבר מיירי. א"נ התם נמי מדקתני סתמא. משמע דגם באשת ע"ה מיירי. ואפ"ה כל שאומרת שאינה נדה. הו"ל כאמרו לא נכנסנו. דנאמנין וכמ"ש שם בס"ד. ולא גרעה מאשתו של צדוקי. שהאמינה כה"ג שאינה נדה (כנדה ל"ג ב') מיהו כל זה באין ספק רק על שעה א'. יכול לשאלה על אותה שעה שנכנסה עמו לספינה אם טהורה היא. אבל הכא שהפקיד כליו אצל ע"ה על כמה ימים. אין שייך שישאלנה דשמא כשהיתה נדה נשענה על המשכב. והשתא שכחה. ואי"ל עכ"פ ישאלנה אם נתמכה על המשכב. י"ל כיון שהמשכב הי' מצוי עמה בבית. אמרינן שמא כרגע שכחו הוא והיא שהיא נדה ונשענה עליו במקצת ונעשה מדרס (וע"ש סי' ל"א):