טְהָרוֹת ז׳ · ד׳

א"ר יוסי במה דברים אמורים במותרות דכשאינן אגודים יחד. שפיר יש לחוש שנטמאו הקדרות מאוירן:

וא"ת מ"ש מלקמן משנה ו' דנאמנת לומר לא נכנסו. ולמה לא יהי' גם הכא השומר נאמן לומר לא נכנס כאן כנעני או אשה. והשתא בלא נכנסו נאמן על עצמו. כ"ש הכא דהו"ל להאמינו על כניסת אחרים. י"ל דשאני הכא שכבר הוחזק בית בטומאה מדהי' הע"ה שומר שם. ואפילו הי' כפות או מובל עכ"פ כל גופו טמא הוא. ולא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו. ומסתבר שהלכו טמאין אצלו. תדע מדקאמר התם נאמנים לומר לא נכנסו. דהיינו שלא הי' טומאה בבית כלל. ולא נקט נאמנים לומר נכנסו אבל לא הכנעני אלא לאו ש"מ דבכה"ג באמת אינן נאמנים שלא נכנס כנעני ומשום דכבר הוחזק הבית בטומאה. וא"ת עכ"פ קשה מלקמן [פ"ח מ"ה] דבנכנסה אשה שלא ברשות כל שבבית טהור והרי סתמא משמע אפילו באין בעה"ב רואה אותה נכנס. וכ"כ ה"נ בנכנס החשוד בטומאת זיבה. שלא ברשות בעה"ב. נימא דמתירא ליגע שום דבר מדנכנס שלא ברשות. י"ל דהכא שאני דמדיש שומר כאן שרואה שאינה גונבת. מעיזה טפי למשמש. והרי השומר הזה אינו חושש למגע שלה. אבל התם אינה משהה א"ע בבית למשמש. דחושש שמא פתאום יכנס בעה"ב. וכשימצאנה ממשמשת יחשדנה שרצתה לגנוב הדבר: