טְהָרוֹת ו׳ · ז׳

הַבִּקְעָה, בִּימוֹת הַחַמָּה, רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה. וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים, רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָךְ וּלְכָךְ:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה טְהָרוֹת ו׳ ז׳, מתוך מסכת טְהָרוֹת שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

הבקעה בימות הקיץ ואע"פ שלא ילכו בה ההמון אך ישתמשו בה הקוצרים ועושה הקציר והדישה וחרישת הקרקע להכינה לזריעה במה שיבא ולכן נהיתה רה"ר לטומאה אמנם בימות הגשמים כאשר לא יכנס בה ולא ישתמש אדם אחר לפי שיפסידוה ברגליהן ולא לאחד מהן ג"כ שום עסק בה לפי שכבר נחרשה ונזרעה והגשמים ירדו תמיד ולא נשאר זולת לענין צמיחת התבואה לבד וכבר נתבאר במסכת שבת (דף ו.) שאמרם שהבקעה היא רה"י לענין שבת לומר שאינה רה"ר ואמנם היא כרמלית כמו שביארנו שם אלא אם יהיה לו מחיצה מוקפת בה גבוה מי"ט כי אז היא רה"י לשבת כמו שבארנו בש"ס ובתוספתא אמרו אלו הן ימות החמה משתעקר התבואה מתוכה ואלו הן ימות הגשמים משתרד רביעה שניה וכבר ביארנו זמן רביעה שניה פעמים רבות בפיאה ובנדרים ובזולתן:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

בימות החמה. ואלו הן ימות החמה משתעקר התבואה מתוכה. תוספתא כתבוה הרמב"ם והר"ש:

רה"י לשבת. עיין בפי' הר"ב במשנה דלעיל:

ורה"ר לטומאה. עיין מ"ש במשנה ג' פי"ח דאהלות [ד"ה שדה]:

ובימות הגשמים. פי' הר"ב שהיא זרועה כו' ואלו הן ימות הגשמים משתרד רביעה שנייה. תוספתא. וכתבו התוספות פ"ט דב"ב דף קנ"ג [ד"ה ובימות הגשמים] דמשתרד רביעה שנייה לאו היינו מפני רוב המים. אלא שמשם ואילך גדילים הזרעים ודריסת הרגל מזקת להם כדתניא וכו':

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · טְהָרוֹת ו׳ ז׳

א׳
הטהור עומד והטמא עובר שהיה טהור עומד תחת אהל. והמצורע עובר סמוך להאהל. או טומאה וכו':
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · טְהָרוֹת ו׳ ז׳

א׳
ונ"ל עוד דאפילו בית או חדר ששייך לג' או ד' בני אדם. אפ"ה דינו כרה"י. כיון שבעליו ידועים. משא"כ בסילקי שייך לכל בני המדינה רק לצורך רבים להתאסף שם שריה לפקח לטובת המדינה. מקרי כאילו אין לו בעלים מיוחדים. אמנם עכ"פ קשה מבקעה בימות החמה. שיש לכל שדה בעלים מיוחדים. ואפ"ה מדשכיח שם קוצרים רבים. דינה כרה"ר. כלעיל סי' כ"ה. וא"כ כ"ש בית או חדר ששייך לרבים ידועים. ושכיחי שם ג"כ לפעמים רבים. ואפ"ה אמרינן דדינה כרה"י. י"ל בקעה שאני שנכנסין הקוצרים בימות החמה גם לשדות הסמוכות להשדה שקוצרים בו. ואינן נוטלין רשות על כניסתן דהכי אורחא. לפיכך דינה כרה"ר. אבל בית אע"ג ששייך לג' וד' בני אדם. אין נכרי נכנס לתוכו בלי דעת בעלים. זה הכלל רה"י לא הוה רק בב' לריעותא. שיהי' לו בעלים מיוחדים. ושאין נכרי נכנס לתוכו רק מדעת בעלים. ולפיכך בסילקא או בקעה. דהוה רק חדא לריעותא וכ"ש בדאיכא ב' לטיבותא. דינה כרה"ר:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913