כֹּל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְרַבּוֹת סְפֵקוֹת וּסְפֵק סְפֵקוֹת, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, טָמֵא. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, טָהוֹר. כֵּיצַד, נִכְנַס לְמָבוֹי וְהַטֻּמְאָה בֶחָצֵר, סָפֵק נִכְנַס סָפֵק לֹא נִכְנַס, טֻמְאָה בַּבַּיִת, סָפֵק נִכְנַס סָפֵק לֹא נִכְנַס, וַאֲפִלּוּ נִכְנַס, סָפֵק הָיְתָה שָׁם סָפֵק לֹא הָיְתָה שָׁם, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה שָׁם, סָפֵק שֶׁיֶּשׁ בָּהּ כַּשִּׁעוּר סָפֵק שֶׁאֵין בָּהּ כַּשִּׁעוּר, וַאֲפִלּוּ שֶׁיֶּשׁ בָּהּ, סָפֵק טֻמְאָה סָפֵק טָהֳרָה, וַאֲפִלּוּ טֻמְאָה, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, סְפֵקוֹ טָמֵא. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, סְפֵק בִּיאָה, טָהוֹר. סְפֵק מַגַּע טֻמְאָה, טָמֵא:

כשהוא ברה״י ספיקו טמא. ומטמאינן מספק כל אדם וכלים שהיו עמו ברה״י שהיה שם בראשונה. ואדם וכלים שהיו עמו ברה״ר לאחר שהוציאוהו מרה״י, טהורין, דספק טומאה ברה״ר הוא, וספיקו טהור:

ידוע שהחצר רה"י כמו הבית וכל זה דבור מבואר ואין הלכה כר"א:

ברה"י טמא. דמן הדין אפילו חד ספקא ראוי לטהר דאוקמא אחזקתה. וכיון דמטמינן בחד ספיקא דילפינן מסוטה. מה לי חד ספיקא מה לי כמה ספיקות. תוס' פ"ג דב"ב דף נ"ה. ודפסחים פ"ק דף י':

ברה"ר טהור. איידי קתני דהא אפילו חד ספק טהור. והרמב"ם בחבורו (שם) היפך הלשון. וכתב ברה"ר טהור. ברה"י טמא:

נכנס למבוי. והטומאה בחצר. ידוע שהחצר (והמבוי) רה"י כמו הבית. הרמב"ם ועיין במ"ב פ"ז דנדה:

והטומאה בחצר. לא טומאה ודאית. אלא כלומר מה שמביא עלינו לספק אם נטמא אותו דבר הוא בחצר:

רבי אלעזר ה"ג בלא יו"ד. כ"כ התוס' פ"ג דב"ב דף נ"ה (ד"ה ר"א):