ידוע הוא שג' לוגין מים שאובים פוסלים את המקוה ואם נפל הספק אם נפלו המים שאובים לזה המקוה או לא נפל או נפל הספק ג"כ היש בהן השיעור אשר יפסול אם לא הנה המקוה כשר כמו שיתבאר בשני ממסכתא מקוואות והוא מתחיל לבאר כל ספק מאלה י"א ספיקות הנשארות:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
אלו ספיקות שטהרו חכמים. עיין מ"ש בזה במ"ב בשם הראב"ד דאפילו יש בהן דעת לישאל ומש"ה קתני אלו שטהרו ולהרמב"ם דסובר דהני נמי דוקא כשאין בהן דעת לישאל. כי קתני אלו לאו למימרא שנשתנו אלו משאר ספיקות. שאע"פ ששאר ספיקות טמאות. אלו טהורות. אלא הספיקות שטהרו חכמים מטעם שאין בו דעת להשאל מני ואזיל. הכ"מ פט"ו מה' אבות הטומאות (הל' ח'):
ספק נזירות ספק בכורות. אינם ענין לטומאה וטהרה ומפני כן השמיטן הרמב"ם ברפי"ד מה' אבות הטומאות. והכניס במקומן ספק עובר ועומד. וספק שתי רשויות [הכ"מ שם הל' א'] ושתיהן במ"ב פ"ו ולענין משנתינו נראה בעיני שאלו השנים עשר בב"ד א' טיהרום. ומש"ה מנאן ביחד שכיוצא בזה כתבו התוס' פ"ק דשבת דף ט"ו אמתני' דלעיל על ששה הספיקות דלא חשיב אלא הנהו דתקינו באושא אבל לא סגי לן לתרוצה דבפלוגתא לא קמיירי. דאכתי תקשה דלא ליתני לא הנהו (משום) דאית בהו פלוגתא ולא הני נמי שאינם ענין לכאן. וניחא נמי לפי זה דלא קא מני ספק זיבה דהוי דומיא דספק נגעים. כדתנן סוף נזיר. וברפ"ב דזבים. וכה"ג בספק בכור איכא כמה ספיקות (בשאר דיני ממונות) דקי"ל בהו המע"ה:
ולא זכיתי להבין בזה לשון הרמב"ם. שכתב הטעם מפניי שאין בהן דל"ש. כאילו הוא דבר ידוע שהוא כך. וק' הרי בענין דל"ש בתר נוגע ולא בתר מגיע אזלינן [כסוטה כט"א]. ותו אי באבדל"ש. מה אריא הנהו. אפילו מת ונבלה שהן דאורייתא. אם מסופק אם נגע בהן דבר שאין בו דל"ש, טהור. וצ"ע. והא דלא מני תנא הכא מספר ונימא י"ב ספיקות טיהרו חכמים כמו דנקט מספר במשנה ה' בהטמאים. נ"ל דה"ט משום דאין טהרת כולן שוה. דבספק נזירות ובכורות. י"ל שהדבר נטהר מכל שמץ ספק. והו"ל כאילו לא היה שם ספק כלל. ופטור. ומה"ט באמת הרמב"ם [רפי"ד מאהט"ו] שירד למנין למחשב י"ב ספיקות. הוציא ב' אלו מהכלל. והכניס תחתיהן ב' ספיקות אחרות. ספק עומד ועובר. וספק ב' רשויות. שהתנא לא הזכירם. מדלא חשב רק אותן שבמעמד א' הוטהרו בב"ד במנין שלהן. וכמ"ש רתוי"ט שם וכמ"ש רתוי"ט גם הכא. ונ"ל דמה"ט לא נקט במשנה ה' ספק משקין ליטמא טמא. דנקט לה במ"ז. היינו משום דלא בעי למנקט רק אותן שנגזרו במעמד א':
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · טְהָרוֹת ד׳ ז׳
א׳
ספק משקין ליטמא טמא. בגליון הרא"ש (הביאו התו"ח) הקשה אמאי לא חשיב לה לעיל גבי ו' ספיקות שורפין אה"ת. ולי לק"מ דכיון דטומאת משקין ליטמא מה"ת א"כ הויין ככל שאר ספק טומאה ברה"י דשורפין ולא חשיב להו משום דהוי שריפתן מה"ת. וגם תירוצו שהוא בכלל ספק הרוקין תמוה דמה ענין זה לזה:
