רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12זה מבואר וכבר קדם זה הלשון בראש כריתות (דף ח.) [צ"ל ויהי'] ויעוד זה הספק מכלל הטהרות כי מחוסר כפורים אינו בשלמות הטהרה ושהוא לא יאכל בקדשים עד שיביא קרבנו כמו שביארנו פעמים רבות:
נחלת הכלל
טְהָרוֹת ד׳ · י״ג
סְפֵק קָרְבָּנוֹת, הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חָמֵשׁ לֵידוֹת וּסְפֵק חָמֵשׁ זִיבוֹת, מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד, וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים, וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה טְהָרוֹת ד׳ י״ג, מתוך מסכת טְהָרוֹת שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17האשה שיש עלי' ספק חמש לידות כו'. משנה זו שנויה בספ"ק דכריתות. וע"ש בפירוש הר"ב:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · טְהָרוֹת ד׳ י״ג
א׳
ספיקו טמא דהרי יש בהנטמא דעת לשאל ובסוטה [דכט"א] דדעת נוגע ולא דעת הטומאה בעינן:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
תפארת ישראל - בועז · טְהָרוֹת ד׳ י״ג
א׳
וא"ת עכ"פ גם לטומאת עצמן. הרי המשקין הנוגעין אין בהן דעת לשאול. ובכה"ג גם ברה"י טהור. י"ל דעכ"פ כיון דהאדם הפושט רגלו יש בו דעת לשאל. הו"ל כספק טומאה הבאה בידי אדם דדינו כיש בו דל"ש. בין שהטומאה בין שהטהרה ביד האדם (כתוס' נדה דה"ב ד"ה ספק):
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913