כונת זה המאמר שעם היות השושנים במקום הטומאה לבד ולא אפשר להגיע אליהם אלא אחר הטמא לא נאמר כבר נסתלק הספק ובאמת שהוא בעצמו נכנס שם וכבר נטמא טומאת מת אבל הספק נשאר לפי שאפשר שזולתו לקטן אליו ובנפילת הספק הנה הוא טהור כמו שביארנו. וכן חמור בין הקברות הכלים שעל גבו ספק. מפני שאם השכיב עצמו על הארץ ונגע בקבר הנה נטמאו הכלים ואם היה שלא נגע בקבר הנה הן טהורים מפני זה הספק הן טהורין לעיקר אשר הקדמנו שהוא אין בו דעת להשאל:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
וכן חמור. כתב הר"ב ולא ידעינן אם נכנס במקום טומאה שאם השכיב עצמו על הארץ ונגע בקבר. הנה נטמאו הכלים. הרמב"ם:
כליו טהורין. פי' הר"ב לפי שאין בו דעת לישאל. דאילו באדם היה ספקו טמא. שהרי יש בו דעת לישאל ועיין בפי' הר"ב דלקמן משנה ט':
ואע"ג דהא דר"מ חייש למיעוטא. אינו רק מד"ס להחמיר. אבל מדאורייתא ילפינן מאחרי רבים להטות. ואזלינן בתר רובא בין להקל ובין להחמיר. דאמרינן מיעוט כמאן דליתא דמי. דאפי' כמחצה על מחצה לא דיינינן לי'. וא"כ היכי מטהר הכא ר"מ מדאין בהתינוק דעת לשאול. הרי גם באין בו דעת לשאול לא מקלינן רק בשיש מחצה על מחצה. י"ל הכא איכא למימר סמוך מיעוט דאין מטפחין לחזקת טהרה שבעיסה. והו"ל שפיר נגד הרוב כמחצה על מחצה מדאורייתא. דטהור באין בו דעת לשאול. א"נ הכא רגלים לדבר שטהור נתנו לו. מדירא שיטמא העיסה [תוס' חולין פי"ב]. והרי מה"ט תלינן נמי שטהור נתנו לו. ולא חיישינן שמא אדם טמא נתנו לו דהרי טמאין מצויין יותר מטהורים [כרפי"א דפרה]. וא"כ טימא אותו הטמא את העיסה. אע"כ דהנתינה להתינוק בעצמה. מעידה שע"י טהור נעשית. שירא שיטמא התינוק את העיסה. א"נ י"ל דלהכי אין חוששין הכא בהבצק שאדם טמא נתנו להתינוק. כדחיישינן ברפי"א דפרה דהתם רק בכלים חיישינן כן מדאית להו טהרה במקוה. משא"כ בבצק:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · טְהָרוֹת ג׳ ז׳
א׳
שאני אומר אחר לקטן ונתן לו. ק"ל דהלא אפי' אם אחר נתנן לו הרי האחר נטמא בקבר ונעשה (אה"ט) (והתוס' בקדושין (פ') שהעתיקו מהתוספתא אדם טהור נתנן לו תמוה וע"ש במהרש"א ובמש"כ שם בס"ד) ומטמא לתינוק בנגעו בו. ואף שהוא ספק אם נגע בו בהושיטו לו. הוה ספק ביש בו דעת לישאל דהיינו האחר ועי' נדה (יח ב) תד"ה רוב. ואולי כיון דלא ידעינן ליה להאחר הוה כאין בו דעת לישאל. וגדולה מזו כ' התוי"ט לקמן בפ"ד מ"ד בשם הכ"מ:
