סֻכָּה ג׳ · ז׳

נפרדו עליו. מחוברים הן בשדרה, אלא שלמעלה הן נפרדין לכאן ולכאן כענפי אילן:

שיעור אתרוג הקטן ר' מאיר אומר כאגוז כו':הלכה כר' יהודה באמרו כביצה וכר' יוסי באמרו אפי' בשתי ידיו:

ורבי יהודה אומר כביצה. משום דלא גמר פירי. גמרא דף ל"א:

כדי שיאחז שנים בידו אחת. ה"ג רש"י. ופירש שני אתרוגים בידו אחת. וטעמא מפרש התם בגמרא. דכיון דמצות לולב בימין ואתרוג בשמאל [דהני תלתא מצות והאי חדא מצוה גמרא דף ל"ז] וזמנין דמחלפי ליה שנותנין לו אתרוג בימין ולולב בשמאל ואתי לאפוכינהו מיד ליד ולאחוז האתרוג והלולב באחת מידיו עד שיחליף ואי הוי גדול יותר מדאי שמא יפול מידיו ואתי לאפסולי שיארע בו נקב. והר"ן כתב שגרסא זו אינה נכונה דלפי איזה עלין ישער ר"י שהוא כשיעור שיאחז שני אתרוגים בידו אחת והלא א"צ לכך לפיכך הגירסא כמו שנמצא במשניות ישנות כדי שיאחז שניהם בידו אחת. כלומר הלולב והאתרוג מטעמא דכתיבנא. ולכאורה משערינן בכל אדם כפי מה שהוא. אלא דממ"ש במשנה ו' פ"ג דר"ה יש להוכיח דבאדם בינוני משערינן:

רבי יוסי אומר אפי' אחד בשתי ידיו. ה"ג לרש"י. וכן הוא בטור וטעמא דר"י לא חייש לדילמא מפיך להו ולגירסת הר"ן רבי יוסי אומר אפי' בשתי ידיו. כלומר שיאחז שניהם [הלולב והאתרוג] זה בידו אחת וזה בידו אחת ולא חייש כו':