ברטנורא
רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15בפני ב״ד ושלא בפני ב״ד מפי עצמו. אם מפי עצמו נשבע שבועה שאיני יודע לך עדות, חייב, בין נשבע בפני ב״ד בין שלא בפני ב״ד:
נחלת הכלל
שְׁבוּעוֹת ד׳ · ה׳
מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, אֵין חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה, חַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּקְדוֹן חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִין. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, אֵין חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְיַד פְּלוֹנִי חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִין, חַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה שְׁבוּעוֹת ד׳ ה׳, מתוך מסכת שְׁבוּעוֹת שבסדר נזיקין. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12משביע אני עליכם אם לא תבואו כו': הודיענו שאין הפרש בין שינוי מיני הטענות או בין שינוי מיני הדברים שטוענין אותן ואפילו טען בהן ממין אחד במשא ומתן כגון שיאמר להם יש לי אצלכם עדות שיש לי אצל זה חטין ושעורין וכוסמין בתורת פקדון או שאמר להם יש לי אצלכם עדות שיש לי אצלו כך וכך חטין מהם פקדון ומהם תשומת יד ומהם גזלה ומהם אבידה הדין בשני מינין האלה מכפירת העדות אחד כמה שזכר:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17שיש לי פקדון ותשומת יד וכו'. עיין במשנה ג' פרק דלקמן מ"ש שם:
שבועה שאין אנו יודעים וכו'. שבועה זו איני יודע למה דכיון שאמר הלה משביע אני עליכם מושבעין הם. שכן היא עיקר שבועה דכתיבא בעדות ושמעה קול אלה כדפרישית בריש פרקין. ושמא י"ל דלרבותא נקט דאע"ג דהוציאו הם עצמם שבועה מפיהם אפ"ה אינן חייבין אלא א'. וא"נ איידי דנקט בבבא השנית שבועה וכו' דמחייבינן על כל א' וא'. ועיין במשנה י"א. והרמב"ם ברפ"ט וסוף פ"י מהלכות שבועות ס"ל דמושבעים מפי אחרים ולא ענו אמן אינם חייבים אלא [עד שישביעם] בב"ד. לסברתו ניחא. דהכא אפי' חוץ לב"ד וצריך שיוציאו שבועה מפיהם והראב"ד השיגו וכתב עליו שטעות גדולה נכנסה בו. ואני אומר שאפשר וקרוב לומר שמשנתינו זאת הכריחו לומר כן ולא ניחא ליה במה שכתבתי דלרבותא נקט הכי וא"נ וכו':
חייבין על כל א' וא'. טעמא מסתבר כההיא דמתני' ג' פרק דלעיל:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · שְׁבוּעוֹת ד׳ ה׳
א׳
ומפי אחרים ר"ל שהשביען אחר ואמר משביעני עליך שתעידני, והשיב לא ידעתי העדות. אבל עניית אמן או ?לשון אחר המובן שמקבל שבועתו, כנשבע בעצמו דמי [כפ"ג. סי' נ"ג]:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
תפארת ישראל - בועז · שְׁבוּעוֹת ד׳ ה׳
א׳
ואף דר"מ ס"ל דצריך תנאי כפול בכל מילי [כקידושין פ"ג מ"ד], ה"מ בממונא, אבל באיסור א"צ. ואף דבנדרים אסורא הוא, ואפ"ה מצריך ר"מ תנאי כפול [כנדרים פ"א מ"ג]. תירץ הר"ן דנדרים מדאסר חפצא עליו, הו"ל כאיסור דאית ביה ממונא. ומה"ט בקידושין וגט צריך ת"כ, עכ"ל. ותמהני דגט שכל עיקר עניינו איסורא, וכ"כ נדרים כל עיקר עניינו שאוסר א"ע בדבר, יחשבו ממונא, ושבועת העדות שכל עיקר עניינו ממון יחשב איסורא בלא ממונא. ולולא מסתאפינא היה נ"ל דכיון דכל דיני תנאי מתנאי ב"ג וב"ר ילפינן [כקידושין דס"א א'] וכלעיל. א"כ הא דבעינן ת"כ ושאר דיני תנאי, דוקא במחייב עצמו בשום דבר לעשות או לבלי לעשות, די"ל כל דלא כפלי' לתנאי' לא בדוקא התנה, ולהכי התנאי בטל והמעשה קיים, וה"ט דנדר, גט, וקידושין. משא"כ בשבועת העדות שאין המשביע מתחייב א"ע בשום דבר, רק שמתכוון להשביעם שיעידוהו, וכי ס"ד שכוונתו שאף כשלא יעידוהו יתברכו, האי דישנא להאי פרדשנא, גם קוב לא יקבנו גם ברך לא יברכנו, והרי כל עיקר כוונתו להשביען, והרי שמעינן לי' לר"מ דס"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה [כערכין ד"ה א']. ומה"ט לא בעי הכא נמי הן קודם ללאו, כדחזינן במשנה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · שְׁבוּעוֹת ד׳ ה׳
א׳
במשנה שבועה שאא"י לך עדות כו'. הקשה התוי"ט שבועה זו למה ור"ל דבאא"י לך עדות לבד סגי דזה הוה מושבע מפי אחרים דמיירי עיקר קרא ותירץ בתירוץ הב' דאיידי דבבא השניה נקטה ע"ש. לכאורה אף שם מיותרת דכיון דפרטו פקדון ותשו"י כו' בלא צורך דהא כבר הזכירם המשביע ש"מ שכוונו לקבל השבועה אכל חדא וחדא ואולי סברתו דהואיל דהמשביע לא כוון להשביעם אכל חדא וחדא אלא דפרט תביעתו לא מהני קבלתן השבועה בפרט לחלק וצ"ע בזה:
נחלת הכלל · Vilna Edition