אֵיזֶהוּ שְׂדֵה הָאִילָן, כָּל שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת לְבֵית סְאָה, אִם רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִיטַלְקִי, חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. פָּחוֹת מִכָּאן, אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּצָה לוֹ:

ערב שביעית. שצריך להוסיף משנה ששית על השביעית באיסור עבודת הארץ ולקמן ילפינן לה מקראי:

כבר פירשנו פעמים בכלאים(פ"ב מ"ב ומ"ט) שבית סאה נ' אמה על נ' אמה ופירשו בגמרא שמה ששערו בכאן באילנות התאנים מפני שפירותן מרובות והם טעונות: ומה שאמר ככר ר"ל הגוף המחובר מן התאנים שהן נקבצים זו על זו עד יהיו כדמות ככר לחם וכבר בארנו שמשקל מנה מאה דינרים והדינר שש מעות מן המיוחסים למטבע ארץ הנקרא איטלקי והם המעות שהקדמנו זכר משקלם בסוף פאה (מ"ה) ובאחת מהם משקל ששה עשר גרגירי שעורים:

ואורה הוא הלוקט התאנים ברוב וכבר נאמר על הגפן וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ):

שלשה אילנות לבית סאה. עיין במשנה ה:

אם ראויין לעשות כו'. אע"פ שאינן עושין כדמוכח לקמן דמשער בתאנים לשון הר"ש ועי' לקמן בפי' הר"ב מ"ג [*ומ"ש במ"ד בס"ד]:

האורה. ומצאנו במקרא גבי גפנים (תהילים פ׳:י״ג) וארוה כל עוברי דרך: