רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12רבי עקיבא אומר מקום טומאתו כו':ר' עקיבא אינו חושש למין הטומאה לא קלה ולא חמורה אבל הוא חושש למקום והלכה כרבי עקיבא:
נחלת הכלל
שְׁקָלִים ח׳ · ז׳
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֶת שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ, יִשָּׂרֵף בַּחוּץ. וְאֶת שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ, יִשָּׂרֵף בִּפְנִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְקוֹם טֻמְאָתוֹ שָׁם שְׂרֵפָתוֹ:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה שְׁקָלִים ח׳ ז׳, מתוך מסכת שְׁקָלִים שבסדר מועד. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17בולד הטומאה. פי' הר"ב כיון דטהור מדאורייתא כו' לאו כ"ע סברי להו שהרי כלל זה מסר בידינו הרמב"ם בפ"י מהל' אבות הטומאות דהאוכלין יהיו ראשון ושני מדברי תורה שהאדם או הכלי שהוא ראשון לטומאה אם נגע באוכל עשאהו שני. אלא ר' אליעזר הוא דס"ל הכי. ולא קי"ל כוותיה. ובירושלמי פליגי בר קפרא ורבי יוחנן. בר קפרא ס"ל דבר תורה אב הטומאה. ולד הטומאה מדבריהם ור"י אומר בין בזה בין בזה מדברי תורה:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · שְׁקָלִים ח׳ ז׳
א׳
שלא בדרך ירידתן עלייתן דב' דרכים היו למקוה, כדי שלא יתטמאו העולין מהיורדין:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · שְׁקָלִים ח׳ ז׳
א׳
בהרע"ב דכיון דטהור מדאורייתא. נ"ל דכוונתו ע"ד פירושו בפ"ג דמע"ש מ"ט ע"ש וכב"ק דר"י איפרך בירושלמי שם וכאן ולהתוי"ט נראה דאישתמיט פי' הרע"ב דשם:
נחלת הכלל · Vilna Edition