שלשה עשר שופרות. תיבות צרות מלמעלה ורחבות מלמטה עקומות כעין שופר, מפני הרמאים שלא יוכלו להכניס ידן לתוכן להראות עצמן כאילו נותנין לתוכן ונוטלין מתוכן. ולקמן מפרש למה שלשה עשר שופרות ושלשה עשר שלחנות, ובאיזה מקום מונחים:
נחלת הכלל
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12
שלשה עשר שופרות כו':כבר אמרנו כי שופרות הם התיבות שמכניסין בהם המעות כשלוקחין אותם ועוד יתבאר בזה הפ' מה היה בכל תיבה ותיבה מהם וקראו אותן שופרות לפי שהיו בצורת שופר עגולות עקומות רחבות מלמטה צרות מלמעלה כל מה שהיו עולות למעלה היו נקצרות כדי שלא יוכל אדם להוציא משם מעות אלא בקושי אחר שמהפכין אותן על פניהם. והיו מטילין שם המעות ולא היה אפשר לשלוח יד בהם להוציאם משם וכן אמרו עקומות היו צרין למעלה ורחבין מלמטה מפני הרמאין ענינו כדי שלא יכנוס אדם רמאי ויעשה כמי שמטיל באחת מהן והוא נוטל משם כי כן היה מנהג קצתם שיטיל בהם כל מי שרוצה איזה שיעור שירצה כאשר יתבאר בזה הפרק:
והוא יבאר לאחר זה היכן היו משתחוים אותן ההשתחויות והיכן היה מקום אותם השולחנות וכשנצייר המקדש בכללות במס' מדות יתבאר לך מקומות השערים מהלשכות כולם ויתבאר לך איזו היתה לשכת העצים:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
[*ששם הארון נגנז. ויראה לי דאינך שלא השתחוו היתירה משום דסבירא להו דארון גלה לבבל. וכדדייקינן בגמרא דיומא פ"ה ממשנה ב' דהתם]:
[ועל שם כך נקרא יאשיהו, ר"ל כבר נתיאש הקב"ה כ"י מהם. וכמו כן רוב המלכים כשתדקדק בהם, תמצא ששמם מורה ע"פ מה שאירע בימיהם. שאול ע"ש ששאלו העם מלך, וגם הוא היה רק נשאל להם משבט אחר, כי לא הבשילו אשכלות שבט יהודה עדיין, ופרשת אשימה עלי מלך אכלוהו ישראל פגה, כי קודם לזמן הראוי שאלוהו. דוד ע"ש דודיו ואהבתו לעמו, כאמרו תהי ידך בי ובבית אבי, לא כשאול שהתאכזר להרוג עיר ואם בישראל מנער ועד זקן. שלמה ע"ש השלום שהיה בימיו. ירבעם ירב עם שעשו ריב ומרידה על ידו. רחבעם רע חב עם, או רחב עם, שנתרחבו מתחת צמצום אחדות מלכות בית דוד. אסא, ע"ש הרופאים אשר דרש [ד"ה ב' ט"ז]. יהושפט ע"ש משפטי ה' אשר העמיד בכל עיר, ויאמר להשופטים אשר העמיד ראו מה אתם עושים כי לה' תשפוטו [ד"ה ב' י"ט]. אחזיהו, אחזו יהוא כי נשבה מיהוא, יואש, שכבר היה מיואש זרע בית דוד, דסברו כולם כי השמידה אותם עתליה. אמציהו, כי אמצו ה' נגד אדום [ד"ה ב' כ"ה]. עזריה, ע"ש שעזרו אלהים [ד"ה ב' כ"ו ז'], ונקרא ג"כ עוזיה, ע"ש עז יה, כי היה הרעש בימיו. יחזקיהו, ע"ש שחזקהו ד' נגד סנחריב ומחליו. מנשה, כי נשה ממקומו לשוב [שם ל"ג פי"ג]. יהויקים, כי הקים ה' אויביו עליו להשחית. צדקיהו, כי צדיק היה [כערכין די"ז א'], והצדיק דין שמים עליו לומר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי. וכפי הנראה נקרא שם המלכים ביום לדתם על פי נביא, והארכתי קצת בזה כאן אף שאינו מקומו, לבעבור כי פלא הוא]:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · שְׁקָלִים ו׳ א׳
א׳
בהרע"ב עקומות כשופר. ולשון הרמב"ם וקראו אותן שופרות לפי שהיו בצורת שופר עגולות עקומות כו' בפ"ג דר"ה איתא שופר של ר"ה של יעל פשוט ובירושלמי תני שופרות הללו עקומות היו כו' הרי של"א זה משום שופר אלא דתני שכך היו ועגולות שכ' הרמב"ם לא נזכר שמה (ועי' חולין נ"ט ב') ובחבורו רפ"ב דשקלים לא כתב רק רחב מלמטה כו' כלשון הרע"ב לעיל רפ"ב ועי' שבת ספ"ב בגמ' ופירש"י:
