שְׁקָלִים א׳ · ב׳

ועל הכלאים משום דאז זמן זריעה, לכן מכריזין להזהיר הזורעים שיבררו התערובות מהזרעים. כדתנן כל סאה שיש בה רובע [הקב] ממין אחר ימעט, דר"ל אם יש בהזרע תערובות חלק כ"ד, צריך למעט אותו שנתערב משיעור הזה, ואח"כ יזרע. מיהו זרעים שצמחו כבר בתערובות, צריך לתלוש מין הא' כולו דאע"ג דכלא. זרעים מותרים באכילה אסור לקיימן במחובר. [ולא בטל ברובו. ה"ט משום דכל דבר שכל חד וחד לחודיה שרי, ורק ע"י תערובות נאסרו, ככלאי זרעים או בגדים דנאסרו משום תערובות ממשות אף דליכא טעמא לא בטלי זה בזה, משא"כ בשר בחלב דצריך ג"כ שיתן טעם, כל היכא דליכא טעמא שרי. מיהו קודם זריעה, כיון דבשעה שנתבטלו ליכא עדיין איסורא כלל, מדאו' ברובא בטל, ומדרבנן צריך שלא יהיה חלק הכ"ד מהזרע כך נ"ל פי' הר"ב שנראה תמוה. אמנם לפעד"נ דלהכי כשנזרע צריך לעקור מין א' כולו ולא בטיל. דכל מחובר הו"ל קבוע ולא בטיל [כרש"י גיטין דנ"ד ב']: