שַׁבָּת ח׳ · ה׳

לשוף. לשפשף ולמחות בהן:

אדמה כחותם המרצופים דברי ר' עקיבא כו': אדמה טיט אדום יעשו ממנו חותמות על השקין שמשימין בהם הסוחרים ממונם הנקראים מרצופין וכמו כן יעשו מהן חותמות על הכתבים: וקלח ענינו שרש: וכרישה כרתי ובעברי חציר ואת החציר (במדבר יא). וחול גס החול העבה: עבה שיהיה עצם הקנה עב עד שלא יהיה ראוי לכתיבה: ואמרו קלה רוצה לומר ממהרת להתבשל והיא ביצת התרנגולת: ופירוש טרופה מעורבת רוצה לומר שמערבין אותה בשמן ומנענעין אותה היטב ומפני זה היא ממהרת להתבשל ואל תדמה כי מכלל השעור הוא מה שיחם בו כלי הבשול כמו המרחשת או המחבת כי אינו אלא שיעור מה שקולין מביצת התרנגול שיעור גרוגרת והוא אמרם כגרוגרת מביצה קלה ותהיה האלפס הוחמה כבר חמום בינוני. ואין הלכה כרבי עקיבא:

אין פירוש